אמירת תהילים לרפואת חולה

אחד השימושים הנפוצים ביותר באמירת התהילים הוא לרפואת חולים. כשנופל אדם למשכב, ממהרים קרוביו וידידיו לומר עליו תהילים ולבקש עליו רחמים. מנהג זה מושרש בעם ישראל מדורי דורות, והוא ביטוי לאחדות ולערבות ההדדית שבין ישראל, וגם להכרה שהרפואה מן השמים.

הרפואה מן השמים

יסוד המנהג הוא ההכרה שאף שמצווה להתרפא אצל רופאים ולעשות את ההשתדלות הרפואית הנדרשת, מקור הרפואה האמיתי הוא הבורא. לפיכך מבקשים עליו רחמים בתפילה ובתהילים, ומשלבים את ההשתדלות הגשמית עם הבקשה הרוחנית. אין סתירה בין השניים, אלא השלמה.

אילו מזמורים נהגו

נהגו לומר עבור חולה את כל ספר התהילים אם אפשר, או חלקים ממנו. רבים מצרפים מזמורים שיש בהם בקשת רפואה ותחנונים, ובספרי התהילים מודפסים פרקים מומלצים לעת חולי. כשהמצב דחוף, נהגו לחלק את הספר בין כמה אנשים כדי לסיימו במהירות, וכל אחד אומר חלק וכולם משלימים יחד.

• אמירת הספר כולו או חלקים ממנו לרפואת החולה.
• חלוקת הספר בין כמה אנשים בעת דוחק.
• הוספת תפילת רפואה אחר המזמורים.

הזכרת שם החולה

בעת הבקשה נהגו להזכיר את החולה בשמו ובשם אמו, כגון "פלוני בן פלונית". יש בכך עניין לכוון את הבקשה אליו במיוחד. אם אין יודעים את השם המדויק, אפשר לבקש באופן כללי על החולה או על כל חולי ישראל, והבקשה רצויה. עיקר הדבר הוא כוונת הרחמים, לא דקדוק השם.

שינוי השם לחולה מסוכן

נהגו במצבי סכנה גדולה להוסיף לחולה שם נוסף, כמנהג קדום שיש בו עניין של שינוי המזל והרחמים. עניין זה הוא הנהגה עתיקה הכרוכה בכללים ובמנהגים, ואין לעשותו אלא בהוראת רב ובמצבים המתאימים. אין זה מעיקר אמירת התהילים, אלא מנהג נוסף הנעשה בנפרד.

זהירות מהפרזה ומלחץ

אף שגדולה מעלת אמירת תהילים לחולה, אין להפוך אותה ללחץ או לאמונה שאם לא ייאמר מספר מסוים תיגרע הרפואה. הבקשה היא תפילת רחמים, ותוצאתה בידי שמים. ראוי לאמרה מתוך אמונה ובטחון, ולא מתוך חרדה או מתוך ראייתה כפעולה מאגית. כך תהיה הבקשה זכה ורצויה.

נמצא שאמירת תהילים לחולה היא דרך נעלה של ערבות ותפילה, ובלבד שתלווה בהשתדלות רפואית ראויה ובאמונה שלמה. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.