סגולת הצדקה — "וצדקה תציל ממוות"

אחת הסגולות החזקות והמבוררות ביותר במקורותינו היא סגולת הצדקה להצלה מן המוות ומן הגזירות הקשות. יסוד הדבר בפסוק במשלי „וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת” (משלי י, ב; יא, ד), פסוק הנאמר בזוהר ובדברי חז״ל כמפתח להצלה. אין זו אמונה תפלה, אלא הבטחה מפורשת של חכמים המושרשת בעומק תורת ישראל.

מקור הדברים בחז״ל

הגמרא במסכת שבת (קנו ע״ב) מספרת על רבי עקיבא, שהחוזים בכוכבים אמרו לו שבתו תמות ביום חופתה מהכשת נחש. באותו היום נעצה בתו את מכבנתה בכותל וללא ידיעתה פגעה בעין הנחש והרגתו. כששאלה מה עשתה, סיפרה שבא עני לפתח בשעת הסעודה והכול היו טרודים, והיא קמה ונתנה לו את מנתה. אמר לה רבי עקיבא: „מצוה עשית”, ודרש „וצדקה תציל ממוות” — ולא ממיתה משונה בלבד, אלא מן המיתה עצמה. מכאן מקור מפורש לכוח הצדקה להציל ממוות.

„לא ממיתה משונה אלא מן המיתה”

הגמרא מדגישה שהצדקה אינה מצילה רק ממיתה משונה, אלא מבטלת את הגזירה כליל. הטעם, כפי שמבארים המפרשים, שמידת הצדקה מעוררת על האדם את מידת הרחמים של מעלה: כשם שהוא ריחם על העני ונתן לו חיותו, כך מרחמים עליו מן השמים ונותנים לו חיים. „מדה כנגד מדה”.

מעלת הצדקה בדברי הרמב״ם והשו״ע

הרמב״ם (הלכות מתנות עניים פרק י) כותב שחייב אדם להיזהר במצות צדקה יותר מכל מצוות עשה, ושמעולם לא ראה ולא שמע קהל שיש בו צדקה שאבד. עוד כתב שאין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר „צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה”. השולחן ערוך (יורה דעה סימן רמז) פוסק שמצות הצדקה גדולה, ושהמעלים עיניו ממנה נקרא בליעל, ושהצדקה דוחה גזירות קשות.

• מדה כנגד מדה: המחיה עני זוכה שמחיים אותו מן השמים.
• כפרה על עוונות: „חַטָּאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק” (דניאל ד) — הצדקה מכפרת ומרצה.
• ביטול גזירות: אמרו חז״ל שהצדקה קורעת גזר דין, ולכן נהגו להרבות בה בעת צרה ובערב ראש השנה ויום כיפור.
• הצלה ממיתה: כמעשה בתו של רבי עקיבא, שהצדקה ביטלה גזירה שנקבעה.

„גדול המעשה יותר מן העושה”

חז״ל הפליגו במעלת מי שגורם לאחרים לתת צדקה, שנאמר „וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם”. עוד לימדונו שאין הצדקה תלויה בסכום הגדול דווקא, שאמרו „אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים”. גם פרוטה של עני הניתנת בלב שלם מצטרפת לחשבון גדול.

הנהגה למעשה

• נכון לתת צדקה קודם התפילה, שנאמר „אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ”, וכך תפילתו מתקבלת.
• יש הנוהגים להפריש קופת צדקה קבועה בבית ולתת בה מדי יום, ובפרט בערב שבת.
• בעת חולי או צרה מרבים בצדקה לזכות החולה, ומעוררים בכך רחמי שמים.
• יש לתת בסבר פנים יפות ובכבוד, שכן „הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים באחת עשרה”.
• עיקר הסגולה בעשיית הצדקה מתוך אמונה שהכול מיד ה׳, ושמה שנותן — אינו מחסר אלא מרבה.

סיכום

„וצדקה תציל ממוות” אינה אמרה בעלמא, אלא הבטחה מושרשת במקורותינו מן הפסוק ועד לגמרא, לרמב״ם ולשולחן ערוך. הצדקה מעוררת רחמי שמים, קורעת גזר דין ומאריכה ימים. מי שפותח ידו לעני בלב שלם, פותח לעצמו שערי חיים וברכה, ומקיים בגופו את הבטחת התורה.