מי הפטור מלהתענות — חולה, זקן, מעוברת ויולדת

חכמים תיקנו את התעניות כדי לעורר לתשובה, אך לא הטילו אותן על מי שעלולים להינזק מהן. ארבע התעניות הקלות — צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר ושבעה עשר בתמוז — קלות יותר בדיניהן, ויש בהן מקום להקל יותר מבתשעה באב, שחומרתו גדולה כאבל על חורבן הבית.

חולה

חולה פטור מן התענית בארבע התעניות הקלות, ואין צריך שיהיה חולה שיש בו סכנה. כל שהוא חולה ממש, אף שאין בו סכנה, אינו מתענה, ולא יחמיר על עצמו אם הדבר עלול להחלישו או לעכב את רפואתו. בתשעה באב הדין חמור יותר, ורק חולה שיש בו צורך ממשי אוכל, אך גם שם חולה אמיתי אינו מתענה. גדר ה'חולה' צריך הכרעה, ויש להיוועץ ברופא וברב.

מעוברת ומינקת

מעוברת ומינקת — בתשעה באב חייבות להתענות אם הן בריאות, אלא אם כן הן חלשות או יש חשש לבריאותן או לבריאות הוולד. בארבע התעניות הקלות נחלקו המנהגים: יש שנהגו שמעוברות ומיניקות אינן מתענות כלל בתעניות הקלות, ויש שנהגו שמתענות אם אינן מצטערות הרבה. למעשה רבים מקילים בתעניות הקלות, וכל אחת תעשה כהוראת רב.

• בתשעה באב — בריאה מתענה; חלשה או שיש חשש — נשאלת.
• בתעניות הקלות — נוהגים להקל הרבה, ובפרט אם מצטערת.
• סמוך ללידה או מיד לאחריה — דין מיוחד, ומקילים.

יולדת

יולדת בתוך שלושים יום מלידתה דינה כחולה ואינה מתענה אף בתשעה באב, אלא אם כן מרגישה בריאה לגמרי. בתוך שבעה ימים מן הלידה הקלה ברורה. בארבע התעניות הקלות פטורה לגמרי.

זקן וחלש

זקן שהתענית מחלישתו מאוד, וכן אדם חלוש שאינו חולה ממש אך הצום קשה לו עד מאוד, יש להם על מי לסמוך להקל בתעניות הקלות לפי ההוראה. אין כאן היתר גורף, אלא הדבר תלוי במצב הגוף.

קטנים

קטנים — בנים ובנות שלא הגיעו לגיל מצוות — פטורים לגמרי מן התענית, ואין מחנכים אותם להתענות בתעניות הקלות. אף סמוך לגיל מצוות אין צריך לחנכם לצום בתעניות הקלות, ויש בזה מנהגים. בתשעה באב נהגו לחנך מעט את הסמוכים לגיל מצוות, ולא לצום צום שלם.

הכלל המנחה

הכלל הוא שהתעניות הקלות נתקנו לעורר לתשובה, ולא להזיק לבריאות. מי שפטור — אל יחמיר על עצמו אם הדבר עלול להזיק, אך ראוי לו לנהוג מעט אבלות ולמעט בתענוגים אף בלא צום, וכן לעסוק בתשובה ובתפילה, שזהו עיקר היום. גדרי הפטור משתנים בין תענית לתענית ובין אדם לאדם.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.