חולה ביום הכיפורים — אכילה ושתייה לרפואה

יום הכיפורים הוא היום הקדוש שבו מצֻווים בעינוי נפש, ובכל זאת אף הוא נדחה מפני סכנת נפשות. חולה שיש בו סכנה לא רק שמותר לו לאכול ולשתות, אלא מצווה עליו, ויש להכיר את גדרי ההיתר וסדריו.

פיקוח נפש דוחה את העינוי

היסוד של 'וחי בהם' חל אף על יום הכיפורים. על כן חולה שיש בו סכנה, או שיש חשש שהצום יביאו לידי סכנה, חייב לאכול ולשתות כדי צורכו. הסירוב לאכול במקום סכנה אינו חסידות אלא טעות חמורה, שהרי התורה ציוותה לחיות.

מי קובע שהחולה צריך לאכול

קביעת הצורך נעשית באחת מכמה דרכים:

• אם רופא בקי אומר שהחולה צריך לאכול שמא יסתכן — מאכילים אותו.
• אם החולה עצמו אומר שהוא צריך ושאינו יכול לצום בלא סכנה — שומעים לו, ש'לב יודע מרת נפשו'.
• אם שניהם אומרים שאינו צריך — מצום, אך אם החולה אומר שצריך אף כשהרופא אומר שאין צריך, לרוב שומעים לחולה.

אכילה ושתייה בשיעורים

כשהחולה צריך לאכול אך אפשר להסתפק במעט, נהגו הפוסקים להורות לאכול 'בשיעורים' — היינו לאכול פחות מן השיעור המחייב כרת, ולהמתין בין אכילה לאכילה כדי שיעור מסוים, וכן בשתייה. בדרך זו מקיימים את צורך החולה תוך מיעוט באיסור.

אך כל זה דווקא כשהאכילה בשיעורים מספקת לרפואתו ואין בה עיכוב. אם החולה זקוק ליותר, או שהאכילה המצומצמת אינה מועילה לו, מאכילים אותו כל צורכו בלא חשבון, שאין מצמצמים בפיקוח נפש.

מעוברת ומיניקה

מעוברת ומיניקה חייבות בעינוי כשאר בני אדם, ואינן בכלל חולה אלא אם נחלשו או שיש חשש לעובר או לוולד. אם הריחה מעוברת מאכל ונתאוותה לו עד שיש חשש שתסתכן היא או עוברה — מאכילים אותה, ובתחילה לוחשים לה שיום הכיפורים היום, ואם לא נתיישבה דעתה — מאכילים. וכן אם נחלשה מעוברת או מיניקה עד חשש סכנה — דינן כחולה.

קטנים וחולה שאין בו סכנה

קטנים שלא הגיעו לחינוך אוכלים כדרכם, ואין צריך לצמצם. ומשהגיעו לחינוך, מחנכים אותם בצום לפי כוחם וגילם בהדרגה, אך לא במקום חשש לבריאותם. חולה שאין בו סכנה — חייב בעינוי, אלא אם יש חשש שיתדרדר לסכנה, ואז דנים אותו כחולה שיש בו סכנה.

הברכה והכוונה

החולה שאוכל ביום הכיפורים מברך כרגיל על מאכלו, ובסעודה שיש בה פת מזכיר 'יעלה ויבוא' לדעת רבים. ויכוון בלבו שאכילתו לשם קיום מצוות 'וחי בהם', ושמתוך כך יזכה לשוב ולהתענות לשנה הבאה בבריאות.

דין זה מלמד שאף קדושת היום נדחית מפני נפש מישראל. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.