אכילה ושתייה בלילה שלפני התענית — דין המתנמנם והמקדים לקום

בארבע התעניות הקלות מותר לאכול ולשתות בכל הלילה שלפני התענית, והצום מתחיל רק מעלות השחר. אולם יש כמה פרטים חשובים בדין מי שהלך לישון בלילה ורוצה לקום ולאכול לפני עלות השחר, וכן בדין מי שסיים את סעודתו בדעת שלא לאכול עוד.

הכלל: עד עלות השחר

הזמן הקובע לתחילת התעניות הקלות הוא עלות השחר — תחילת האור במזרח, זמן שקודם הנץ החמה. עד אז מותר לאכול ולשתות. מכאן ואילך אסור עד צאת הכוכבים. (בתשעה באב הצום מתחיל מבערב, ובזה דיניו שונים לגמרי.)

הישן וקם בלילה

כאן יש דין חשוב: מי שגמר בדעתו שלא לאכול עוד, והלך לישון, יש דעות אם רשאי לחזור ולאכול אם קם קודם עלות השחר. נחלקו בזה:

• יש סוברים שמשגמר סעודתו ושכב לישון, הסיח דעתו וקיבל עליו את הצום, ושוב אסור לו לאכול אף שעדיין לילה.
• ויש סוברים שאף שישן, כל זמן שלא עלה השחר מותר לו לאכול ולשתות.

השולחן ערוך מביא שהדבר תלוי, והמנהג שיתנה קודם השינה אם רוצה לאכול או לשתות אחר כך.

תנאי קודם השינה

הדרך הפשוטה לצאת מן הספק היא להתנות. קודם שהולך לישון, יאמר או יחשוב: 'אם אקום קודם עלות השחר, אוכל ואשתה'. בתנאי זה מועיל לכל הדעות, וכן נוהגים רבים. ויש המקילים בשתייה אף בלא תנאי, שכן עיקר הקבלה והסחת הדעת היא על אכילה.

חילוק בין אכילה לשתייה

רבים מן הפוסקים מקילים בשתייה יותר מבאכילה, מפני שאדם אינו קובע סעודה בשתייה, ואין השתייה בכלל הסחת הדעת. לכן הקם בלילה וצמא — יש לו על מי לסמוך לשתות אף בלא תנאי, ובפרט בתעניות הקלות. אך לכתחילה עדיף להתנות.

טעימה והדחת הפה ביום הצום

לאחר שעלה השחר וכבר חל הצום, אסור לאכול ולשתות אף משהו. הנוטל ידיים שחרית לא יטול בשפע כדי שלא יבוא לידי שתייה, אך הדינים בזה דקים. נטילת ידיים לתפילה מותרת כרגיל. מי שאינו מתענה — דינו אחר לגמרי.

סיכום

בתעניות הקלות אוכלים עד עלות השחר. הקם בלילה ורוצה לאכול — תלוי אם התנה; ולכן הזהיר מתנה קודם השינה. בשתייה מקילים יותר. כל אלו דברים שיש בהם פרטים ומנהגים שונים בין העדות.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.