כעס וסבלנות — 'כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה'

הכעס היא המידה השנייה שבה הורה הרמב"ם שלא לנהוג בדרך האמצע, אלא להתרחק ממנה עד הקצה האחרון. הרמב"ם מלמד שילמד אדם את עצמו שלא לכעוס אפילו על דבר שראוי לכעוס עליו. חכמים החמירו מאוד בגנות הכעס ואמרו שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, ושהכועס — אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו.

מדוע הכעס חמור כל כך

הכעס פוגם בנפש האדם, מערפל את דעתו, וגורם לו לחטוא בדיבור ובמעשה. אדם כועס מאבד את שליטתו ויכול לפגוע באחרים ובעצמו. עוד למדו חז"ל שהכועסים אין חייהם חיים, מפני שהם שרויים בצער ובמרירות תמידית. לכן ראה הרמב"ם בכעס חולי נפש שצריך להתרחק ממנו לחלוטין.

ההבדל בין כעס שבלב לכעס שבמעשה

חידוש חשוב מלמד הרמב"ם: לפעמים מותר ואף ראוי לאדם להראות פנים של כעס כלפי חוץ, כדי לחנך את בניו או בני ביתו או הציבור, בעוד שבתוך לבו יהיה מיושב ושלֵו. כלומר, אפשר להציג חומרה כלפי חוץ לצורך חינוכי, ובלבד שהלב לא יכעס באמת. זוהי הנהגת חכמה: הראיית כעס כשיש בו תועלת, בלא שהכעס ישלוט בנפש פנימה.

'מעביר על מידותיו' — מעלת הסבלנות

הדרך החיובית כנגד הכעס היא הסבלנות וההעברה על המידה. חז"ל שיבחו את המעבירים על מידותיהם, ואמרו שכל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ושהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים — עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. הסבלנות אינה חולשה אלא גבורה אמיתית, כמאמרם: איזהו גיבור הכובש את יצרו.

דרכים מעשיות להתרחק מן הכעס

• השהיית התגובה ברגע הכעס, ולא להגיב מיד.
• התרגלות לדבר בנחת ולהשפיל את הקול בשעת מתח.
• התבוננות שהכול בהשגחה, ומה שאירע — מאת ה' היה.
• חיזוק מידת הוויתור וההעברה על הכבוד.
• זכירת חומרת הכעס וההיזק שהוא גורם לנפש.

כפי שראינו ביסוד דרך האמצע, אדם שטבעו נוטה לכעס יתרגל תחילה בקצה ההפוך — בסבלנות יתרה — עד שיתאזן. עבודה זו דורשת התמדה, אך פירותיה מתוקים: יישוב הדעת, שלום בית, וזכייה לחכמה ולקרבת ה' שאינן שורות במקום של כעס.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.