להתרחק מן הכעס

אין מידה המחריבה את שלום הבית כמו הכעס. רגע אחד של התלהטות מסוגל למחוק שעות של קרבה ולהותיר צלקות ארוכות. חז״ל והראשונים ראו בכעס לא סתם פגם באופי, אלא שורש רוחני מסוכן. הרמב״ם בהלכות דעות (פרק ב) קובע כי הכעס הוא „מִדָּה רָעָה עַד לִמְאֹד, וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר”. כלומר, ברוב המידות מלמד הרמב״ם ללכת בדרך האמצע, אך בכעס — כמו בגאווה — הורה להתרחק אל הקצה השני לגמרי.

חומרת הכעס בדברי חז״ל

הגמרא בנדרים (כב.) אומרת: „כָּל הַכּוֹעֵס — כָּל מִינֵי גֵּיהִנֹּם שׁוֹלְטִים בּוֹ”, ואף מוסיפה שם ש„אֵין אָדָם חָשׁוּב בְּעֵינָיו”, שהכעס מטשטש את דעתו של האדם עד שהוא מאבד את שיקול דעתו. הרמב״ם, בעקבות דברי חז״ל, כתב שהכועס „כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה”. יסוד הדברים במסכת שבת (קה:): „הַמְקָרֵעַ בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְפַזֵּר מְעוֹתָיו בַּחֲמָתוֹ — יְהֵא בְּעֵינֶיךָ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה”. מדוע? משום שהכעס נובע מכפירה בהשגחת ה׳ — האדם הכועס טוען כביכול שהמציאות היתה צריכה להיות אחרת ממה שסידר לו הבורא.

מה קורה לבית כשהאב או האם כועסים

• הילדים לומדים שהכעס הוא דרך לגיטימית לפתור מתחים, ומעתיקים אותו.
• בן הזוג חי בדריכות מתמדת, ואמון הבסיס נשחק.
• מתוך הכעס נשמטות מילים קשות שאי אפשר להשיב, ומהן צומחות מריבות ממושכות.

עצה מעשית מן הרמב״ם

הרמב״ם מלמד דרך מופלאה: אף אם הכרח לגעור בבני הבית או במשרתים לצורך חינוך והנהגה, „יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס כְּדֵי לְיַסְּרָם, וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ”. כלומר, ההנהגה החינוכית הנחרצת נעשית בשליטה מלאה, בעוד הלב שקט. זו מדרגה גבוהה של שליטה עצמית: להראות תקיפות בלי לאבד את היישוב.

„לְעוֹלָם תְּהֵא דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעֹרֶבֶת עִם הַבְּרִיּוֹת” — ההנהגה הנעימה היא המפתח, והכעס הוא היפוכה הגמור.

כלים לרסן את הכעס

• השהיה — בעת התלהטות, לדחות כל תגובה בכמה דקות. הזמן מפוגג את עוצמת הרגש.
• הנמכת הקול — לדבר בשקט דווקא כשמתחשק לצעוק; הגוף גורר את הנפש אחריו.
• אמונה — להפנים ש„אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְּמַעְלָה” (חולין ז:); מי שמפנים זאת מבטל את שורש הכעס.
• עבודה מוקדמת — לזהות בשעה רגועה מה הם הגורמים המכעיסים החוזרים, ולהיערך אליהם מראש.
• בקשת מחילה — כשנכשלים, להתנצל מיד. הענווה מרפאת את הפגיעה.

סיום

ההתרחקות מן הכעס אינה חולשה אלא גבורה עליונה, כמאמר חז״ל „אֵיזֶהוּ גִבּוֹר — הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ” (אבות ד, א). בית שבו האב והאם עמלים על מידה זו הוא בית שקט, בטוח וחם, שבו כל אחד יכול לטעות ולתקן בלא פחד. כיבוש הכעס הוא אבן היסוד שעליה נבנה שלום אמיתי בין כותלי הבית.