כוונת הפסוק הראשון של קריאת שמע — 'שמע ישראל'

הפסוק הראשון של קריאת שמע — "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" — הוא לב המצווה, והוא הקבלה של עול מלכות שמים. מטעם זה הוסיפו לו דינים מיוחדים שאינם בשאר הקריאה, ובראשם חובת הכוונה. במאמר זה נברר מהי הכוונה הנדרשת ומה דין מי שלא כיוון.

חובת הכוונה בפסוק הראשון

הפוסקים קבעו שהקורא את הפסוק הראשון ולא כיוון את לבו, לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולקראו. כוונה זו אינה רק כוונה לצאת ידי המצווה, אלא בעיקר כוונת פירוש המילות וקבלת עול מלכות שמים. דין זה נאמר במיוחד בפסוק הראשון, ואילו בשאר הקריאה — אף שראוי לכוון — אין חוזרים בדיעבד אם לא כיוון, לדעת רבים.

• הפסוק הראשון: הכוונה מעכבת, ואם לא כיוון חוזר.
• פסוק "ברוך שם כבוד מלכותו" — נהגו אף בו להקפיד על הכוונה.
• שאר הקריאה: כוונה ראויה, אך אין מעכבת בדיעבד לדעת רבים.

תוכן הכוונה — מלכות ויחוד

הכוונה בפסוק הראשון כוללת כמה עניינים. ראשית, להבין את פירוש המילות: "שמע ישראל" — קבל עליך, ישראל; "ה' אלוקינו" — שה' הוא אלוקינו ואדוננו; "ה' אחד" — שהוא אחד ויחיד בעולמו, ואין זולתו. שנית, לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, שימליך את הקדוש ברוך הוא בלבו.

יש נוהגים לכוון בתיבת "אחד" שהקדוש ברוך הוא יחיד בעולמו ומושל בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם. כוונה זו נתבארה בדברי הפוסקים, והיא מסייעת לאדם לקבל מלכותו יתברך באופן שלם בשעת אמירת תיבה זו.

הארכה בתיבת 'אחד'

נהגו להאריך מעט בתיבת "אחד", כדי להמליך את הקדוש ברוך הוא בכל הכיוונים, אך לא יאריך יותר מדי. עיקר ההארכה היא באות דל"ת. ויש להיזהר שלא לחטוף את האות חי"ת ולא לבלוע אותה, ושיבטא כל אות כראוי.

• מאריך מעט בתיבת "אחד", בעיקר בדל"ת.
• אינו מאריך יתר על המידה.
• מקפיד לבטא היטב את האותיות שלא יבליען זו בזו.

כיסוי העיניים ומנהג היד

נהגו לכסות את העיניים ביד הימנית בשעת אמירת הפסוק הראשון, כדי לבטל מחשבות אחרות ולכוון את הלב כראוי. מנהג זה נזכר בפוסקים והוא מסייע לכוונה. לאחר הפסוק הראשון אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בלחש, וטעם אמירתו בלחש מבואר במדרש.

חשוב להדגיש: עיקר הדבר הוא הכוונה שבלב, והמנהגים החיצוניים — כיסוי העיניים, ההארכה בתיבה — נועדו לסייע לכוונה, ואינם תכלית בפני עצמם. מי שכיוון בלבו אך לא כיסה עיניו, ודאי יצא ידי חובה.

מי שלא כיוון בפסוק הראשון

הקורא את הפסוק הראשון בלא כוונה כלל, חוזר וקוראו בכוונה. ויש להיזהר בחזרה זו שלא תיראה כקורא פעמיים, ועל כן ראוי לחזור עליו בלחש. אם נזכר באמצע הקריאה שלא כיוון בפסוק הראשון, חוזר לפסוק הראשון ומשם ממשיך.

ראוי לכל אדם להתרגל לעצור רגע קצר קודם אמירת "שמע", לפנות את לבו מן הטרדות, ולקבל עליו עול מלכות שמים בנחת. זוהי הזדמנות יקרה הניתנת לכל יהודי פעמיים בכל יום. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.