חובת בעלי הדין — להזמין לדין ולהתדיין באמת

לא רק על הדיין מוטלות חובות, אלא גם על בעלי הדין. כל מי שיש לו תביעה ממונית כנגד חברו מצווה לבררה בדרך התורה, וכל מי שנתבע לדין מצווה להתייצב ולברר את האמת. ההליכה לדין תורה אינה רק זכות אלא חובה, וההתחמקות ממנה היא עוול.

הזמנה לדין

הדרך הראויה היא שהתובע פונה לבית דין ומבקש שיזמינו את הנתבע לדין. בית הדין שולח הזמנה ("הזמנה לדין"), ועל הנתבע להתייצב במועד שנקבע. הנתבע אינו רשאי לבחור בית דין אחר על דעת עצמו אם התובע כבר פתח בהליך כראוי, אם כי יש הסדרים בהלכה לעניין הברירה של מקום הדין, ויש בכך פרטים רבים.

סירוב להתייצב

נתבע המסרב להתייצב לדין לאחר שהוזמן כראוי שלוש פעמים, רשאי בית הדין להוציא נגדו "כתב סירוב", המכריז עליו כמסרב לדין תורה. מעמד זה חמור, ויש לו השלכות, ובכללן היתר לתובע לפנות לערכאות במקרים מסוימים, ברשות בית הדין, כדי להציל את ממונו.

• התובע פונה לבית דין להזמין את הנתבע.
• הנתבע מצווה להתייצב במועד שנקבע.
• מסרב לאחר שלוש הזמנות — מוציאים נגדו כתב סירוב.
• סירוב לדין הוא עוול ומבזה את בית הדין.

איסור טענות שקר

בעל דין מצווה לטעון אמת בלבד. "מדבר שקר תרחק" — פסוק זה נדרש בהלכות דיינים, ומלמד שאסור לטעון טענה שקרית גם אם נראה לאדם שהצדק עמו לאמיתו. אסור לאדם לטעון טענה כוזבת כדי לסחוט מבית הדין הכרעה, ואסור לו לטעון טענה שאינו יודע אם היא אמת.

איסור עורכי הדיינים

נאסר על אדם ללמד את חברו טענות כדי לזכות בדין שלא כדין. זהו גדר "לא תעשה עצמך כעורכי הדיינין". אם רואה אדם שחברו תובע תביעה צודקת אך אינו יודע לנסחה, אין בכך איסור לסייע לו לברר את האמת; אך ללמד אדם לטעון טענות כוזבות או להסתיר עובדות — אסור.

קבלת הדין

לאחר שבית הדין פסק את דינו, מצווה כל אחד מן הצדדים לקבל את הפסק ולקיימו. המסרב לקיים פסק דין של בית דין כשר עובר עבירה, ובית הדין רשאי לכפותו בדרכים ההלכתיות. עם זאת, אם סבור אחד הצדדים שנפלה טעות בדין, רשאי לבקש בירור או ערעור בדרכי ההלכה, אך לא להתעלם מן הפסק על דעת עצמו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.