איסור ערכאות של גויים — מצוות הדיון בדין תורה

אחד מיסודות התורה הוא שדיני ממונות שבין אדם לחברו יידונו על פי משפטי התורה, בפני בית דין של ישראל, ולא בפני בתי המשפט של אומות העולם הנקראים "ערכאות". איסור זה חמור ביותר, וחכמינו דרשוהו מן הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" — לפניהם ולא לפני גויים, וכן "לפניהם ולא לפני הדיוטות".

חומרת האיסור

חכמים ראו בהליכה לערכאות נכרים לא רק עבירה ממונית אלא חילול שם שמים והעדפת חוקיהם על חוקי התורה. כתבו הפוסקים בעקבות חז"ל, שכל הבא בפני ערכאות הרי זה כמרים יד בתורת משה רבנו, שכן הוא מראה כביכול שחוקי הנכרים טובים בעיניו ממשפטי התורה. לכן האיסור קיים אפילו במקרה שהדין בערכאות יוצא בדיוק כמו דין תורה, משום שעצם הפנייה אליהם והכרה בסמכותם היא הבעיה.

גדר האיסור והממון הנפסק

השולחן ערוך בחושן משפט פסק שאסור לדון בפני דייני גויים ובערכאות שלהם, גם אם דנים בדינים השווים לדין ישראל. עוד יש להדגיש, שאם הוציא ממון מחברו על פי פסק ערכאות שלא כדין תורה — חייב להחזיר, שכן בעיני התורה הוא בגדר גזלן, משום שלא זכה בממון בדרך שהתורה מכירה בה.

כאשר הנתבע מסרב לבית דין

מה הדין כאשר אדם תובע את חברו, וחברו מסרב להתדיין בבית דין של ישראל. במצב כזה אין התובע רשאי לקחת את הדין לידיו ולפנות מיד לערכאות. ראשית עליו להזמין את הנתבע לבית דין. אם הנתבע מסרב להתייצב או אינו מקבל את מרות בית הדין, פונה התובע אל בית הדין ומבקש רשות ("היתר ערכאות"). רק לאחר שבית הדין נותן רשות מפורשת, מותר לתובע לתבוע בערכאות כדי להציל את ממונו, שכן אז אין זו העדפת חוקיהם אלא שימוש בכוח הכפייה שבידם לאחר שמיצה את הדרך התורנית.

• תחילה יש להזמין לדין תורה בפני בית דין מוכר.
• אם הנתבע מסרב — מבקשים היתר מבית הדין.
• רק לאחר היתר מפורש מותר לפנות לערכאות.
• אסור לפעול על דעת עצמו ולדלג על שלב הזמנת בית הדין.

שטרות ורשויות מדינה

יש להבחין בין הליכה לערכאות לבירור דין ממוני, לבין פנייה לרשויות המדינה לצרכים שאינם בגדר משפט שבין שניים, כגון רישום מקרקעין, אכיפת חוזים ציבוריים או ענייני רישוי. בעניינים אלו, שבהם הרשות פועלת מתוקף סמכותה הציבורית ולא כפוסקת בין שני בעלי דין, יש לדון בכל מקרה לגופו, ולעיתים הדבר מותר. עם זאת, הגבול בין הדברים דק, ויש בו שיטות שונות בין הפוסקים.

זהירות מעשית

בימינו, רבים מסתבכים בעניין זה מתוך חוסר ידיעה, וחותמים על הסכמים המפנים סכסוכים לבתי משפט. ראוי לכל אדם הירא את דבר ה' לקבוע מראש בחוזים ובהסכמים סעיף בוררות המפנה לבית דין רבני מוכר, וכך נמנעים מן האיסור החמור. כן ראוי להכיר את בתי הדין הפועלים על פי דין תורה באזור מגוריו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.