איסור ריבית: יסודות 'נשך ותרבית' והאיסורים על המלווה והלווה

איסור הריבית הוא מן האיסורים החמורים בתורה, והתורה הזהירה עליו פעמים רבות. נאמר "את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך", וכן "אל תקח מאתו נשך ותרבית". חומרת האיסור גדולה כל כך עד שאמרו חכמים שהמלווה בריבית כאילו כפר ביציאת מצרים ובאלוקי ישראל. במאמר זה נבאר את יסודות האיסור.

מי עובר על האיסור

חידוש גדול יש באיסור ריבית: לא רק המלווה עובר, אלא גם הלווה הנותן את הריבית עובר באיסור תורה של "לא תשיך לאחיך". יתר על כן, אף הערב, העדים, והסופר הכותב את שטר ההלוואה עוברים על איסורים מדרבנן, מפני שהם מסייעים בידי עוברי עבירה. נמצא שכל הצדדים המעורבים בעסקת הריבית נכשלים, ולכן יש להיזהר בה היזהר היטב.

• המלווה — עובר באיסורי לאו רבים, ועל מצוות עשה של "וחי אחיך עמך".
• הלווה — עובר על "לא תשיך לאחיך".
• הערב והעדים — עוברים על "לפני עיוור" ועל "לא תשימון עליו נשך".

סוגי הריבית: קצוצה ואבק ריבית

חכמים חילקו בין שני סוגי ריבית. הראשונה היא ריבית קצוצה — סכום מוגדר וקבוע שהוסכם עליו מראש כתוספת על הקרן. ריבית זו אסורה מן התורה, וחמורה עד כדי כך שבית דין מוציאים אותה מיד המלווה ומחזירים אותה ללווה.

השנייה היא אבק ריבית — צורות שונות של רווח הנובע מן ההלוואה אך אינן ריבית קצובה ומוסכמת מראש. אבק ריבית אסורה מדרבנן, ואין בית דין מוציאים אותה מיד המלווה, אך מכל מקום אסור לעשותה לכתחילה.

דוגמאות מעשיות שיש להיזהר בהן

איסור הריבית אינו מצטמצם להלוואת כסף בלבד, אלא חל על כל טובת הנאה הבאה למלווה מחמת ההלוואה. הנה כמה מצבים שכיחים שבהם עלולים להיכשל:

• אדם הלווה לחברו ומבקש בתמורה שיעשה לו טובה שאינו רגיל לעשותה — יש בכך חשש ריבית של מעשה או של מילים ("ריבית דברים").
• מקדים תשלום עבור סחורה כדי לקבל מחיר זול יותר ממחיר השוק העתידי — יש בכך חשש, ויש לכך פתרונות הלכתיים.
• הלוואת מצרכים ("סאה בסאה") כשמחירם עלול לעלות — אסורה אלא אם יש למלווה מאותו מין בביתו.
• איחור בתשלום חוב והוספת קנס המוגדר כתוספת על הקרן — עלול להיות אסור משום ריבית.

הזהירות מ'מראית עין' וריבית דברים

החמירו חכמים אף בדברים הנראים כריבית אף שאין בהם ריבית ממש. כך אסרו על הלווה להקדים שלום למלווה אם לא היה רגיל בכך קודם, ואסרו לו לשבחו ולפרסם את טובתו מחמת ההלוואה, שכל אלו נחשבים "ריבית דברים". טעם הדבר הוא שהתורה אסרה לא רק רווח כספי אלא כל הנאה יתרה הבאה למלווה בשל ההלוואה.

נמצא שהדרך הנכונה היא להלוות לחבר בלא לקחת דבר תמורת ההלוואה, ובכך מקיים מצוות גמילות חסדים גדולה. וכאשר יש צורך אמיתי בעסקה שיש בה רווח, הדרך המותרת היא היתר עסקא, שעליו נרחיב במאמר נפרד.

חשוב להדגיש שדיני ריבית מורכבים מאוד, ויש בהם פרטים רבים והבחנות דקות, ולכן בכל מקרה של ספק יש לברר את ההלכה לפני ביצוע העסקה ולא לסמוך על הסברה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.