אונאת שתות — דין הטעיה במחיר של שישית

מלבד דין מום בגוף החפץ, יש דין נפרד הנוגע למחיר העסקה — הוא דין האונאה. כאשר אדם מוכר חפץ במחיר גבוה משוויו האמיתי, או קונה חפץ במחיר נמוך משוויו, יש בכך הונאת ממון. התורה הזהירה על כך במפורש: 'אל תונו איש את אחיו'. חכמים קבעו שיעורים מדויקים מתי יש דין השבה ומתי המקח בטל, והעיקרי שבהם הוא שיעור 'שתות' — שישית מן המחיר.

שלוש דרגות באונאה

ההלכה מחלקת את האונאה לשלוש דרגות עיקריות, ולכל אחת דין משלה:

• פחות משתות — כלומר טעות במחיר הקטנה משישית מן השווי. בזה המקח קיים ואין צריך להחזיר את ההפרש, מפני שדרך בני אדם למחול על הפרש קטן זה.
• שתות בדיוק — שישית מן המחיר. בזה המקח קיים, אך המאנה חייב להחזיר את סכום ההונאה למי שהתאנה.
• יותר משתות — הונאה הגדולה משישית. בזה המתאנה יכול לבטל את המקח לגמרי.

כיצד מחשבים את השתות

שתות הוא שישית מן הסכום, ויש לדקדק בחישוב ביחס למחיר המלא של החפץ. ההלכה דנה אם משערים את השישית מן הקרן או מן המחיר ששולם בפועל, ויש בכך פרטים. הכלל המעשי הוא שכאשר ההפרש בין המחיר ששולם לבין השווי האמיתי מגיע לכדי שישית, נכנסים לדין שתות על כל המשמעויות שלו.

דין יותר משתות — ביטול או השבה

כאשר ההונאה עולה על שתות, הדין הבסיסי הוא שהמקח בטל, והמתאנה יכול לדרוש את כספו בחזרה תמורת החזרת החפץ. עם זאת, יש דיון בפוסקים בדבר זכותו של המאנה להשיב את ההפרש ולקיים את המקח, וזה תלוי בנסיבות ובפסיקה. למעשה, כאשר מדובר בהונאה גדולה, הדרך הפשוטה היא ביטול והשבה הדדית.

מי הוא בעל הזכות

דין אונאה חל בשני הכיוונים: גם כאשר המוכר מאנה את הקונה במחיר מופקע, וגם כאשר הקונה מאנה את המוכר במחיר נמוך מדי. בכל מקרה, הצד שהתאנה — כלומר הצד שנפגע — הוא בעל הזכות לתבוע, בין להשבת ההפרש ובין לביטול המקח, לפי הדרגה.

קצב הזמן לתביעת אונאה

חכמים קבעו שיש זמן מוגבל שבו יכול המתאנה לחזור בו או לתבוע את ההפרש — בערך עד כדי שיוכל להראות את החפץ לתגר או לקרובו ולברר את שוויו האמיתי. אם שהה יותר מן הזמן הזה מבלי למחות, יש בכך לעיתים משום מחילה. דין זה מבואר בשולחן ערוך, ויש בו פרטים לגבי מקרים שונים, כגון מי שאין לו אפשרות לברר את המחיר מיד.

חשוב לדעת שיש דברים שאין בהם דין אונאה כלל, או שדינם שונה — כגון מכירת קרקעות, שטרות, וכן הקדש, שלכל אחד דין מיוחד. כמו כן, כאשר המוכר הודיע מראש שהוא מוכר ביוקר והקונה הסכים מדעת, אין כאן טענת אונאה, שהרי קנה מרצונו.

דיני אונאה מורכבים ותלויים בחישובים מדויקים ובהבחנות עדינות בין סוגי הסחורות והנסיבות. אין להכריע למעשה בלא בירור פרטני של המקרה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.