ורחצו רגליכם

"יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" (בראשית יח, ד). כסבור היה אברהם שהם ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם, והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו, על כן ציווה לרחוץ רגליהם (בראשית רבה נ, ד, הובא ברש"י).

והקשו המפרשים: כיצד ייתכן שיהיו בעולם שוטים כאלה המשתחווים לאבק רגליהם, ומה השכל וההיגיון שבכך? וביאר האדמו"ר הקדוש בעל "דברי יחזקאל", רבי יחזקאל הלברשטאם אב"ד שינאווא, שערביים היינו כינוי לסוחרים (יעוין בבבא בתרא עה ע"א), ודרכם של הסוחרים לדמות בנפשם כי כוחם ועוצם ידם, חריצותם ורוב השתדלותם במסחר, הם הנותנים להם כוח לעשות חיל, "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח, יז), ורק בזכות כך הם מרוויחים.

וזוהי העבודה הזרה שהם משתחווים לאבק רגליהם, דהיינו שחושבים שבידיהם וברגליהם הם משיגים ומרוויחים את ממונם. אך טעות היא, לפי ש"לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ" (שמואל א ב, ט), "לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר" (קהלת ט, יא), אלא הכל בהשגחה פרטית מאיתו יתברך, "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח, יח), ומזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה (ביצה טז ע"א), וכל חריצותו ומרוצתו של האדם לא יועילו לו לקבל יותר ממה שנגזר עליו לקבל.

ולכן ציווה עליהם אברהם לרחוץ את רגליהם, דהיינו להסיר ולרחוץ ולזכך את מחשבתם ותפיסתם שכוחם ועוצם ידם עושה להם את החיל, ולהישען תחת העץ, כדי שידעו שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים (סוטה מט ע"א), והוא הנותן לנו כוח לעשות חיל, והכל בגזירת עליון (יעוין ברמב"ן סוף פרשת בא).

וביאור נוסף הסברנו בס"ד: "וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם", מלשון עד שתכלה רגל מן השוק (שבת כא ע"ב), דהיינו שיתנערו וירחצו מן ההרגלים הלא טובים שיש להם, ויקבלו עליהם עול מלכות שמים שלימה. וזאת יעשו על ידי שיישענו תחת העץ, ואין עץ חיים אלא תורה (ברכות לב ע"ב), שנאמר "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (משלי ג, יח), יהגו בתורה הקדושה שבכוחה לתקן ולשנות את האדם לטובה ולברכה.

(נערך מתוך "אור הפרשה", וירא)