תקנה ממני את כל העבירות

בעיר אוסטראה התגוררו שני יהודים יראי שמים, שותפים במסחר בבדים. יום אחד נפתחה בפניהם הזדמנות נדירה: דוכסית מקומית ירשה מחסנים מלאים באריגי יוקרה והחליטה למוכרם במחיר זול במיוחד. לאחר מאמצים רבים הצליחו השניים לרכוש את כל הסחורה ולהעבירה למחסן גדול בכפר.

במהלך סידור הבדים הגיעה הדוכסית לפקח על העבודה. כשראתה את אחד השותפים, שהיה יפה תואר, נתמלאה כלפיו בתאווה אסורה. היא הזמינה אותו לביתה באמתלה של עסקה נוספת, ושם הציעה לו הצעה מפתה: אם ישמע לדבריה, תחזיר לו את כל הכסף ששילם על הסחורה, וכל הרווח העצום יישאר בידו. לצערנו, היצר גבר עליו והוא נכשל בעבירה חמורה.

כשחזר אל המחסן, מצאו שותפו שבור ורצוץ. תחילה ניסה להסתיר את שאירע, אך לבסוף פרץ בבכי וסיפר את כל האמת. השותף ניסה לנחמו ואמר: "הכסף הרב שתקבל יוכל לשמש למצוות, לצדקות ולהחזקת תורה. בזכות כל המעשים הטובים יתכפר לך."

אך האיש השיב: "אינני מסוגל לחיות עם עבירה כזו."

אז העלה השותף רעיון : "אני מוכן לקנות ממך את העבירה. תן לי את הכסף והרווחים, ואני אקבל על עצמי את העבירה."

החוטא השיב מיד: "איני רוצה שתישאר עליי אפילו שמץ ממנה. אני נותן לך את כל הכסף, את כל חלקי בסחורה ואת כל הרווחים, ובלבד שתקנה ממני את העבירה בשלמות." השניים תקעו כף והשלימו את העסקה.

חלף זמן, והשותף שקיבל על עצמו את העבירה נפטר לבית עולמו. בבית דין של מעלה נגזר עליו עונש חמור. הוא זעק: "מעולם לא עברתי עבירה זו! קיימתי מצוות רבות, נתתי צדקות ותמכתי בלומדי תורה."

השיבו לו מן השמים: "אמת, אך אתה קיבלת על עצמך את העבירה בעסקה גמורה."

מאותו יום החל הנפטר להתגלות שוב ושוב בחלומו של שותפו החי ולזעוק: "מדוע אני נענש על עבירה שאתה עשית?" האיש נבהל עד עמקי נשמתו ופנה אל גאון הדור, המהרש"א הקדוש זצ"ל.

המהרש"א קבע דין תורה. הוא העמיד מחיצה, ושלח שליח אל קברו של הנפטר להזמינו לדין. המוני אנשי אוסטראה מילאו את בית הכנסת, ולפתע נשמע קול מאחורי המחיצה.

תחילה דיבר השותף החי: "אני מודה שחטאתי. התפתיתי בעבור הכסף. אך חברי קנה ממני את העבירה בתקיעת כף, ובתמורה קיבל את כל הכסף וכל חלקי בסחורה."

לאחר מכן נשמע קולו של הנפטר: "לא עשיתי את העבירה. כל רצוני היה להציל את חברי מייסורי מצפונו. לא התכוונתי באמת לקבל את העבירה על עצמי."

פנה אליו המהרש"א ואמר: "אם כן, מדוע קיבלת את הכסף ואת הסחורה? הרי נהנית מן העסקה.

השיב הנפטר: "רציתי שחברי ירגיש באמת שהעבירה הוסרה מעליו."

שאל המהרש"א את השותף החי: "ומה אתה אומר?"

השיב: "אילו הייתי יודע שאינו מתכוון לקנות את העבירה בלב שלם, הייתי שב בתשובה שלמה כפי שחובתי לעשות. הסתפקתי בהרהורי תשובה בלבד, מתוך שסברתי שהעבירה כבר אינה מוטלת עליי."

זעק הנפטר: "רבי! הוא עדיין חי ויכול לתקן בתשובה שלמה. אני כבר איני יכול לתקן."

פסק המהרש"א: "מאחר שקיבלת את העסקה על עצמך מרצון וקיבלת את כל התמורה, אינך יכול לחזור בך. מכאן ואילך אל תוסיף להתגלות אליו בחלום."

מיד לאחר פסק הדין נשמעו מאחורי המחיצה בכיות נוראות שהחרידו את כל הנוכחים. לבסוף אמר המהרש"א: "אשתדל בעזרת ה' לעשות תיקון לנשמתך ולהקל מעליך את הדין."

סיפור מצמרר זה מלמד עד כמה חמורה כל עבירה ועד כמה אין אדם יכול לברוח מתוצאות מעשיו. בעולם הזה אפשר להחליף כסף, רכוש ומתנות, אך אי אפשר להעביר אחריות רוחנית. לכן אמר שלמה המלך: "לא יועיל הון ביום עברה" (משלי יא, ד), וחז"ל הוסיפו: "כל העובר עבירה אחת בעולם הזה, מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין." אשרי האדם שממהר לשוב בתשובה בעודו חי, קודם שיעמוד לפני בית דין של מעלה.

שנזכה לתקן הכל ברחמים
כתיבה וחתימה טובה