שמחה בכל מצב

המצווה הקשה ביותר זוהי מצווה של "ושמחת בחגך". התורה מצווה לשמוח שבעה ימים. בזמן שבית המקדש היה קיים זה היה הרבה יותר קל, לעמוד שם מול בית המקדש, להקריב את הקורבנות ולשמוח. נכון שאנחנו עכשיו רואים מול עינינו את הגאולה הקרבה, אולם עדיין אנחנו נמצאים בקשיים.

אחד הספרים הנפלאים שיצאו בדורנו בנושא השמחה, הוא הספר "שמחת עולם". הספר מראה את מעלתה וחשיבותה העצומה של מידת השמחה והחדווה, ועד כמה קדושי הדורות הפליגו מאוד בשבח והחשיבות של מידת השמחה, כאשר השמחה משמשת כתנאי בסיסי והכרחי לכל המעלות הרוחניות של האדם. ומול זה עומדת לה מידת העצבות, שכידוע היא המהות הפנימית של הכוחות הרעים.

כאשר אדם מתחזק באמונה ובידיעה שהשם אוהב אותו, והשם רוצה שיהיה לו רק טוב, והשם נמצא איתו כל רגע, וכל מה שהוא עובר זה רק לטובה, הוא יכול לברוח מהעצבות שהיצר מנסה להכניס לו על הדברים שחסרים לו בחיים. ומצד שני, כאשר אדם מתבונן בכל הדברים הטובים שהשם כן נותן לו, בבריאות שמקיפה אותו, במשפחה, בפרנסה, ובכל המתנות שהוא מוקף בהם בלי לשים לב בכלל, הוא יוכל להתחיל לשמוח.

השמחה מעלה את האדם לפסגות, והוא זוכה שכל עבודתו תהיה רצויה לפני השם, ולהשרות את השכינה עליו ולקבל את תפילותיו ולהינצל מיד יצרו, וזה פותח לו את כל שערי השפע והברכה, ומביא לו בריאות והצלחה בכל מעשה ידיו, כמו שהזוהר הקדוש הרחיב.

בדורנו רואים אצל אנשים שהכניסו את נושא השמחה לחייהם בצורה מסודרת, הן בחיי המצוות, והן בסדר יומם, שהחלו לקבל ישועות בכל מיני נושאים, שלא חלמו שיקבלו בהם ישועות.

רבי נחמן מברסלב דיבר על זה רבות, והוא אמר שהדרך העיקרית לברוח מהעצבות היא על ידי שאדם יספר בדיחות, (אין הכוונה לליצנות אלא לבדיחות שקצת מכניסות שמחה בלב).

הקדוש רבי אלימלך סגל זצוק"ל, היה פועל ישועות עצומות והיה תמיד שרוי בשמחה גדולה, ובכל עת מצוא לימד את חסידיו שצריך להיות בשמחה תמיד. וכל מי שרצה ישועה, ידע שרק אם יבוא בשמחה הוא יכול לפעול ישועה אצלו.

כעת בחג הסוכות, הקב"ה מצווה עלינו במצווה הזו. שנכניס לליבנו את השמחה הגדולה שהקב"ה מחל לנו על עוונותינו ביום הכיפורים. ואת שמחת הגאולה שלפנינו.