הכביש הנידח

"ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך", ביקש יעקב אבינו בצאתו מבית אביו. ההשגחה מלווה את האדם על כל צעד ושעל, ויש דרכים שאדם מגלה בהן במו עיניו מי שמר עליו. מן המעשה הבא ניתן להרגיש בחוש שהשם יתברך שם עינו עלינו ומצילנו מכל צרה.

האיש שעליו נספר הוא הרב אייזיק רוט זצ"ל, שקידש שם שמים בתקופת השואה, והמעשה התרחש בשנים שלאחריה.

בשנים תש"כ עד תשכ"ד, לאחר שהצורר אייכמן נלכד בארגנטינה והובא לארץ להעמידו לדין על פשעיו, נשבעו בניו וחבריו הנאצים, שרבים מהם התגוררו באותן שנים בדרום אמריקה, לנקום ביהודים על לכידתו. היו אז כמה וכמה ניסיונות כאלה. זה אחד מהם.

בדרכו לביתו עמד רבי אייזיק בפרברי העיר ריו דה ז'נרו שבברזיל. לפתע נעצרה לידו מכונית ובה שלושה צעירים. הם פנו אליו בגרמנית ושאלו לכתובתו של הרב פינק, רבה של הקהילה החרדית בעיר.

רבי אייזיק חשב שלפניו בחורים יהודים יוצאי גרמניה. כמותם היו רבים בעיר, פליטים שהצליחו לברוח משם בעקבות עליית הנאצים לשלטון, ואין דבר טבעי מכך שיהודי דובר גרמנית מחפש את בית הרב. הסביר להם פנים ואמר שפניו מועדות בדיוק לאזור שבו גר הרב פינק, והציע להיכנס לרכבם ולהראות להם את הבית.

לאחר שנכנס למכונית הבחין שהנהג עושה את דרכו בדרכים עקלקלות ופונה אל מחוץ לעיר. כשניסה לברר לאן פניהם מועדות והעיר את אוזנם שתעו בדרך, מלאו פיהם מים. הנהג האיץ את המהירות ופנה אל מחוץ לעיר, לעבר יער ענק שהשתרע שם.

רבי אייזיק ניסה בכוחו הדל להיחלץ מן המלכודת. הוא בעט ברגליו בדלת, אך שלושת הצעירים הגברתנים השכיבו אותו על רצפת המכונית. עכשיו הבין באיזו מצודה נלכד, והחל לומר וידוי בבכי מר.

והנה לפתע האטו החוטפים את נסיעתם, השליכו אותו מן הרכב ונמלטו משם.

בתחילה לא הבין רבי אייזיק ההמום מה אירע לו, אך מיד הבחין במכונית משטרה החולפת לידו ביעף. הוא לא הספיק ליצור קשר עם השוטרים, וכבר מצא את עצמו לבדו על אם הדרך, סמוך ליער, בלי רכב ובלי אדם בסביבה.

עוד בטרם התאושש, נראתה באופק שוב מכוניתם של החוטפים. עכשיו כבר תפס מה קרה שם: הם נבהלו מניידת המשטרה, סברו בטעות שהשוטרים נוסעים בעקבותיהם ומחפשים אחריהם, ולכן מיהרו להשליך אותו מן הרכב. אך משחלפה הסכנה, חזרו על עקבותיהם ללכוד מחדש את טרפם.

הם עצרו לידו וציוו עליו להיכנס. הוא ניסה לסרב, הם תפסו אותו בידיהם, ושפתיו שוב ממלמלות את נוסח הווידוי.

ושוב, על אף היות קטע כביש זה נידח ביותר, הופיעה בו מכונית הדורה. משהבחין נהגה שהצעירים מנסים להכניס בכוח יהודי אל רכבם, עצר את מכוניתו, ירד ממנה וגבר על שלושתם. הוא נטל עמו את רבי אייזיק ועזב את המקום במהירות רבה.

המציל הוביל אותו עד לביתו ונפרד ממנו בלבביות. רבי אייזיק הפציר בו שיאמר את שמו וכתובתו, והאיש סירב וביקש להישאר אלמוני. הפציר בו שיבוא לסעודת ההודיה שיערוך למחרת, והאיש הבטיח ואכן בא. ומאז נעלמו עקבותיו, ואיש אינו יודע עד היום מי היה ומאין הגיע.

קטע כביש שאיש כמעט אינו עובר בו, ופעמיים בהפרש דקות עצרו בו שני רכבים, כל אחד מהם בדיוק ברגע שבו היה נחוץ. הראשון הבריח את החוטפים בלי שנהגו ידע בכלל שהוא מציל אדם, והשני גבר עליהם ונעלם. אין שום דרך לתלות את זה במקרה.