מגש העוגיות

בחור אחד הגיע לישיבה, והתחיל שם רע. בתחילה היו אלה שטויות קטנות שלא הפריעו לאיש, אבל לא פעם קרה שמגיד השיעור הסביר תוספות מוקשה, וגילה כמה בחורים שיושבים מולו וצוחקים. תחילה גערו בכולם. אחר כך גילו מיהו מוקד הרעש. ובהמשך כבר גערו בו גם כשלא הוא היה האחראי להפרעה.

מהר מאוד קיבל מעמד לא מכובד בעיני הצוות הרוחני ובעיני חבריו. הוא לא היה הדמות שכולם שואפים להיות כמותה. היו לו כמה חברים, אך גם הם השתייכו לשוליים. העניינים הידרדרו בקצב מסחרר. אם ממילא מעירים לי, וכל הפרעה מתקבלת כאילו אני טיפוס שלילי, אז בשביל מה להשקיע.

באחת הפעמים הגזים וחרג מגבול הטעם הטוב, ומצא את עצמו מהר מאוד באוטובוס המוביל הביתה לשלושה ימים. בדרך ישב והרהר כמה העולם קשה ורע וכמה הוא מתאכזר אליו. הוא תכנן בראשו מה יאמר להוריו כשיבקשו לשמוע הסברים להתנהגות הלא בוגרת שלו, והתקרב הביתה בצעדים מהירים ונחושים, כשבראשו מסתובבים תסריטים על מה שיקרה בעשר הדקות הבאות.

ושום דבר מכל זה לא קרה באמת.

אמא עמדה בפתח, דואגת ומוטרדת. שלום, שמעתי שאתה לא מרגיש טוב. יש לך חום? כואב לך הראש? אתה באמת לא נראה טוב.

הוא הסתכל עליה בתדהמה. על מה היא מדברת בכלל? אבל אמא לא חשבה שמדובר במשחק. הוא החליט שזה דווקא יכול להיות רעיון טוב. בשביל מה להיגרר לחיכוכים ולצער אם אפשר פשוט לא להרגיש טוב. הוא נכנס למיטה, לא היה לו משהו מתאים יותר לעשות.

כעבור שעה נכנסה לחדר ובידה מגש עוגיות שוקולד צ'יפס. קח, הכנתי לך את העוגיות שאתה אוהב. אתה מרגיש יותר טוב? תודה רבה על הדאגה, אמר. אין בעד מה, אמרה. מיד כשאחותך אמרה לי שהתקשרו מהישיבה, רצתי להכין אותן. תיארתי לעצמי שאם אתה חולה בוודאי אין לך תיאבון, אבל את העוגיות של אמא תמיד אפשר לאכול, לא?

היא חייכה. הוא חייך בחזרה, ובפנים הלם בו קול: שקרן שכמוך, גונב את דעתה של אמא.

ואז ניסה לעשות סדר במחשבות. מהישיבה התקשרו כדי לשוחח עם ההורים ולידע אותם בתעלולים, וחשבו בטעות שמדובר באמא. אחותו הקטנה, שענתה לשיחה, לא הבינה נכון מה אמרו והעבירה לאמא שהוא חלה. ואמא, הטובה והדואגת, עשתה מיד את כל מה שיכלה כדי לשפר את מצב רוחו.

העוגיות היו טעימות במיוחד. טעמן חימם משהו בתוכו והביא נוחם ורגיעה. כעבור כמה דקות קם ממיטתו ואמר לאמו שהוא הולך ללמוד קצת בבית הכנסת. מה פתאום, אתה חולה, אמרה. זה בסדר, אני מרגיש יותר טוב, השיב. זה היה מוזר. זו היתה הפעם הראשונה בחייו שניהל ויכוח בכיוון הזה.

אחרי שלושה ימים חזר לישיבה, ואמא ארזה עבורו קופסה של עוגיות. הוא יצא מהבית כשהוא מתכוון לעשות תפנית. כשהגיע נכנס תחילה לחדרו של ראש הישיבה, שוחח עמו בפתיחות ואמר לו שהוא רוצה להתחיל דף חדש וביקש שיעזרו לו. וראש הישיבה הבטיח לעזור.

משם פסע לאט ובבטחה. ההורים התחילו לקבל דרישות שלום אחרות. הוא התברך בכישרונות ובעזרת השם עלה על דרך המלך, אחרי שהיה בשלב האחרון שלפני סילוקו הסופי.

שנתיים לאחר מכן הגיע הביתה לשבת, ישב עם הוריו וסיפר להם על אותה פעם שבה היה חולה ואמא כה טרחה למענו. הם הקשיבו, ובסופו ראה דמעות נוצצות בעיניה של אמו. אם היינו יודעים, אמרה, היינו כועסים, אולי גוערים, ואתה היית משיב. ואחר כך, המשיך הוא בשקט, הייתי נפלט מהישיבה לשומקום.

אמא לא אמרה דבר. טעות קטנה בהעברת הודעה, אי הבנה של ילדה קטנה ששמעה, ומגש עוגיות שיצא מן התנור. מזה נבנו כל חייו.

(נערך מתוך "עלון האיחוד", ויצא)