השם שלא העז לומר

יעקב אבינו יוצא מבית לבן, ומשיב לו על טענותיו: "לולי אלוקי אבי, אלוקי אברהם ופחד יצחק היה לי, כי עתה ריקם שלחתני" (לא, מב).

עצרו על הפסוק וקראו שוב. על אברהם אמר "אלוקי אברהם". על יצחק לא אמר "אלוקי יצחק" אלא "ופחד יצחק". שני אבות בפסוק אחד, ולאחד מהם לא נתן את הלשון שנתן לשני.

ומדוע? כותב רש"י: לא רצה לומר "אלוקי יצחק", שאין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הצדיקים בחייהם.

אברהם אבינו כבר נפטר, ויצחק אבינו עודנו חי. וכל עוד אדם עומד בעולם הזה אין שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא עליו, שאין אדם יודע מה יהא בסופו.

ועתה הפלא שבדבר. באותה פרשה עצמה, בלילה שבו ראה יעקב את הסולם, אמר לו הקדוש ברוך הוא בעצמו: "אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק" (כח, יג).

הקדוש ברוך הוא אמר את המילים, ויעקב לא העז לחזור עליהן. ומיישב שם רש"י: אף על פי שאמר לו כך, לפי שכהו עיניו והרי הוא כמת. אבל יעקב נתיירא לומר "אלוקי", ואמר "ופחד".

יש דברים שהבורא אומר על אדם, ואין האדם רשאי לומר אותם על עצמו. שלושה פרקים בלבד מפרידים בין שני הפסוקים, ויעקב אבינו זכר היטב מה מותר לו לומר ומה אינו מותר.

(רש"י, בראשית לא, מב; בראשית כח, יג)