עמידה בזמנים חלק ב

ישנם זמנים לחוצים: ההתארגנות בבוקר ופיזור הילדים למסגרות, יציאה לשמחות וחזרה מהן, טיולים וכמובן ערב שבת שהוא אחד הזמנים הלחוצים ביותר. חז"ל מספרים על זוג שרב בכל ערב שבת עד שבא רבי מאיר בשלושה ערבי שבת והשכין שלום ביניהם (גיטין נב). בזמנים אלו מצוי יותר הכעס וההקפדה. מדוע? כי הלחץ להזדרז ולצאת בזמן יוצר מתח בבית ומביא לכעס. אחת הדרכים לצאת מהסבך היא להושיט יד ועזרה, אם בעידוד ואם בהתחלת ההכנות מוקדם יותר, כדי לא להגיע למצבי הלחץ והמתח. למשל בערב שבת יטה כתף ויעזור בבית.

אבא שלי הוא יֶקֶה ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. אצלו זמן זה זמן! עד שלא התחתנתי הייתי ברשות עצמי, והיה לי קל יותר עם זמנים. היום, כשאני תלוי באחרים, ההתארגנות והיציאה מהבית בזמן נעשו קשות. כשנוסעים להוריי לשבת, היציאה במוצ"ש לוקחת יותר זמן מן הראוי. לשם דרבון, אבא שלי מציע למשפחתי פרס כספי אם אנו יוצאים מביתו עד שעה פלונית. בהתחלה לא עמדנו בזה, אבל השתפרנו, והיום אנו בדרך הביתה כבר חצי שעה לפני הזמן שנקבע, וכמובן לא שוכחים ליטול את התשורה. זוהי גם הגישה הנכונה שצריכה לשכון בכל בית. לתת עידוד ותמריצים המדרבנים לעמידה בזמנים, ולא הערות וביקורות המנמיכים ומדכאים.

"עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ" רק היום חנו, ולמוחרת כבר מתקפלים. ההנהגה הזו באה לחנך אותנו בעמידה בזמנים, שהוא יסוד חשוב ונחוץ לעבודת ה'.

יש כאלה שמגיעים בזמן, יש כאלה שלא מגיעים בזמן, ויש כאלה שהזמן בשבילם הוא מתי שהם מגיעים.