אדם שלוקח מצוה ללא כוונה ומצרף לה מחשבה טובה משלימה לדבר אחד ומקבל שכר

יעקב אבינו יודע שיש שתי מצוות שיש לעשו כוח גדול יותר: מצות יישוב ארץ ישראל ומצוות כיבוד אב ואם. ולכן בחכמה הוא הולך ולוקח את הכוח של המצוות האלה.

אומרים רבותינו הקדושים (קידושין מ.) מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, אומר בעל "נועם אלימלך" (פ' מצורע) מתי שאדם עושה מעשה טוב אבל הוא לא חושב ולא מכוון את הכוונות של המעשה, ויש אדם אחר שאין לו כוח לעשות מעשה אלא רק מכוון כוונות גדולות וטובות על המעשה שהוא רוצה לעשות, אז את המחשבות הטובות שאנשים כיוונו, הקב"ה מצרף את זה למעשה של אנשים שעשו ולא כיוונו כוונות בעשיית המצוה.

וידוע, מתי שאדם עושה מעשה של מצוה הוא בורא את הגוף של המלאך, ומתי שאדם חושב את המחשבות העמוקות והכוונות של המצוה, הוא בורא את הנשמה של המלאך. אם נסתכל אצל יעקב אבינו ועשו, לעשו היה את מצוות כיבוד הורים וישוב ארץ ישראל בפועל, אבל בלי מחשבה וכוונה, רק בשביל אינטרס.

יעקב אבינו לא קיים את מצוות כיבוד אב ואם בפועל, כי הוא היה אצל לבן, אבל בכוונה של המצוה הוא כן קיים מצוה זו, הוא הלך לבית לבן בשליחות יצחק, כל מה שעשה זה היה במצוות כיבוד הורים בכוונות גדולות ונשגבות. וכך גם מצוות ישוב ארץ ישראל, הוא לא קיים את המצוה בפועל, אבל בכוונה הוא כן קיים המצוה.

לעשו יש את המעשה של המצוה וליעקב את הכוונה. מתי שיעקב אבינו התקרב לארץ ישראל ושלח המלאכים, הוא חיבר את הכוח של המלאכים שנבראו ממעשי עשו עם המלאכים שנבראו מהכוונות הטובות שלו. יעקב אבינו פודה את גוף המצוות שעשו עשה, ומתעקש לקנות את זה בממון גדול ביותר של כסף, במתנות שנתן לעשו כדי שזה יהיה שייך לו ולא יהיה לעשו כוח ועניין על המצוות שעשה. וזה "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם", שני מחנות שנהיו מחנה אחד, מחנה של מעשה ומחנה של מחשבה, יעקב אבינו עם מחשבה טובה, הקב"ה צירפה למעשה וזה נהיה דבר נשגב וכוח גדול לזכותו.

אם כך זה יסוד גדול, אדם יכול לקחת מצוה שהוא כיוון ואדם אחר עשה אותה, ולהיות בשותפות עשיית המצוה וקיום ומחשבה על המצוה, וכך יש שכר גדול מהשמיים לאדם על הדבר שעושה.