הסוכה ושמחת המצווה: סמלי חג הסוכות

דירת עראי תחת כנפי השמים

מצוות הישיבה בסוכה היא מן המצוות המייחדות את חג הסוכות. שבעה ימים יושבים בסוכה, אוכלים בה וישנים בה, והופכים אותה לדירת הקבע הזמנית. התורה מנמקת את המצווה בכך שישראל ישבו בסוכות בצאתם ממצרים, ויש המבארים שהכוונה לענני הכבוד שהקיפו את ישראל במדבר, ויש המבארים על סוכות ממש. שני הביאורים מובאים בדברי חכמים, ושניהם מורים על השגחת הבורא וחסדו על עמו.

הסכך — לב הסוכה

עיקר כשרות הסוכה תלוי בסכך. הסכך נעשה מדבר שגדל מן הקרקע ונתלש ממנה, ושאינו מקבל טומאה, כגון ענפים, קנים וקרשים שאינם כלי. אין לסכך בדבר המקבל טומאה או בדבר המחובר לקרקע. הסכך צריך להיות מצל יותר משהוא מאיר, ובכל זאת ראוי שיהיו בו פתחים מסוימים שדרכם ניתן לראות כוכבים, כדי שתישמר תחושת העראי וההסתופפות תחת השמים.

תחושה זו של עראיות אינה מקרית. היא מלמדת על ביטחון בה': האדם יוצא מביתו הקבוע ומבוצר אל מבנה פשוט המכוסה בענפים, ובכך מבטא שאין ביטחונו בכותלי האבן אלא בהשגחת הבורא.

נוי סוכה

מנהג נאה הוא לקשט את הסוכה, מתוך הרעיון של הידור מצווה ושל יופי בעבודת ה'. תולים בסוכה קישוטים, פירות, ובמקומות רבים גם פסוקים ושמות שבעת האושפיזין. מנהג האושפיזין, להזמין בכל יום בדברים את אחד מאבות האומה ומנהיגיה, מבטא את הרצון שהסוכה תתמלא בקדושה ובזכרון גדולי ישראל.

שמחה של חג

הסוכות נקרא במסורת זמן שמחתנו, והשמחה היא חלק מהותי מן החג. השמחה נובעת מן הקרבה לבורא, מן ההודיה על היבול שנאסף בעונה זו, ומן הביטחון שהושג לאחר ימי הדין והכפרה. הישיבה בסוכה בצוותא, סעודות החג והאווירה המיוחדת יוצרות שמחה שאינה ריקה אלא מלאת תוכן.

כשהגשמים יורדים

ההלכה קובעת שאם יורד גשם המצער את האדם, הוא פטור מן הישיבה בסוכה ויכול להיכנס לביתו. דין זה מלמד שהמצווה אינה נועדה לגרום סבל אלא לשמחה ולהתעלות. עם זאת, רבים מצטערים כאשר אינם יכולים לקיים את המצווה, ומשתדלים לשוב לסוכה מיד כשפוסק הגשם.

הסוכה על כל סמליה — הסכך הדל, הקישוטים, הישיבה תחת השמים — מלמדת שיעור גדול על מהות החיים. הבית האמיתי של האדם אינו בחומריות הקבועה אלא בקרבה לבורא ובשמחה של מצווה. לשבעה ימים יוצא היהודי אל הסוכה, ומגלה שדווקא בדירת העראי הפשוטה שורה השמחה והביטחון השלם.