זימון מבורך: מה משמעות תוספת 'ברוך הוא ומבורך שמו'

בנוסח הזימון נהגו במקומות רבים להוסיף את הלשון 'ברוך הוא ומבורך שמו תמיד לעולם ועד', ויש שמכנים זאת בקיצור 'ברוך הוא'. תוספת זו באה לפאר ולרומם את שם ה' בתוך הזימון, והיא נאמרת בעיקר כשמזכירים את שם ה' בזימון של עשרה. נבאר את מקורה ואת אופן אמירתה.

מקור התוספת

עיקר נוסח הזימון נתבאר במשנה ובפוסקים, אך לאורך הדורות נוספו בו תוספות שבח שנהגו בהן ישראל. הוספת 'ברוך הוא ומבורך שמו' או 'ברוך אלוקינו... ברוך הוא וברוך שמו' נזכרת בנוסחאות התפילה והברכות, והיא ביטוי לרצון להרבות בשבח כשמזכירים את השם. יש לכך שורש בכך שכל אימת שמזכירים שבחו של מקום, ראוי להוסיף עליו ברכה והודאה.

מתי אומרים את התוספת

ההבחנה המעשית היא כך:

• בזימון של עשרה, כשמזכירים 'אלוקינו', נהגו רבים להוסיף לשון של שבח ופאר על השם המוזכר.
• בזימון של שלושה, שאין בו הזכרת השם, אין מוסיפים תוספות אלו, אלא הנוסח קצר: 'ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו'.
• יש מנהגים שונים בנוסח המדויק של התוספת, בין נוסח אשכנז לנוסח הספרדים ועדות המזרח, ויש לנהוג כנוסח אבותיו.

הבדלי המנהגים

בנוסחאות הסידורים יש שינויים בלשון הזימון ובתוספות השבח. כל עדה וכל קהילה נוהגת כמסורת אבותיה, ואין לשנות מנוסח הקהילה. הכלל הוא שהמוסיף שבח לשם שמים במקום הראוי לכך אינו מפסיד, אך אין להוסיף תוספות שלא נהגו בהן, שמא ייראה כמשנה מן הנוסח שתיקנו חכמים.

כוונה בעת השבח

עיקר התוספת אינו רק אמירת מילים אלא הכוונה שבהן. כשאדם אומר 'ברוך הוא ומבורך שמו' עליו לכוון שהוא מברך ומפאר את ה' על שזן את העולם כולו. בעלי המוסר לימדו שכל הזכרת שם שמים צריכה להיות מתוך יראה ואהבה, ולא כדבר שבהרגל. לכן ראוי לומר את הזימון, ובכלל זה את תוספות השבח, במתינות ובכוונה.

סיכום

תוספת 'ברוך הוא ומבורך שמו' היא חלק ממנהגי השבח שנהגו בזימון, ובעיקר בזימון של עשרה כשמזכירים את השם. יש לנהוג כנוסח הקהילה, ולומר את הדברים בכוונה ובכבוד. בכל ספק על הנוסח המדויק, יש לעיין בסידור הקהילה ולשאול את רב המקום.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.