סימני ראש השנה: המאכלים שעל שולחן ליל החג

שולחן של סימנים

אחד המנהגים המוכרים והאהובים בליל ראש השנה הוא אכילת מאכלים מסוימים מתוך כוונה לסימן טוב לשנה הבאה. מנהג זה רחב ומקובל בקהילות רבות, וכל מאכל נאכל מתוך אמירת בקשה קצרה הקשורה בשמו או בטבעו. אין כאן עיסוק בכישוף או באמונות תפלות, אלא דרך לעורר את הלב לתפילה ולתקווה דרך דברים מוחשיים.

תפוח בדבש

המנהג הנפוץ ביותר הוא טבילת תפוח בדבש בתחילת הסעודה, ואמירת הבקשה שתתחדש שנה טובה ומתוקה. המתיקות של הדבש מבטאת את התקווה לשנה נעימה, והתפוח נבחר במסורת כפרי המסמל ברכה. רבים מקדימים לטבילת התפוח את ברכת בורא פרי העץ.

רימון, גזר וראש

הרימון נאכל מתוך בקשה שיתרבו זכויותינו כרימון המלא גרגרים רבים. מאכל זה מבטא את התקווה שגם מי שחושב עצמו ריק יימצא מלא במצוות ובמעשים טובים. בקהילות אשכנז נוהגים לאכול גזר, ויש המבארים זאת על שם הלשון של גזירה טובה, ובלשונות מסוימות שם הגזר רומז לריבוי.

על השולחן מניחים לעיתים ראש של דג או של כבש, ואומרים בקשה שנהיה לראש ולא לזנב. הראש מסמל הנהגה, התקדמות ועלייה. יש הנמנעים מאכילת ראש כבש משיקולים שונים ומסתפקים בראש דג, וכל אחד נוהג כמנהג אבותיו.

הימנעות מחמיצות ומרירות

נוהגים בליל ראש השנה להרבות במאכלים מתוקים ולהימנע ממאכלים חמוצים או מרים, וכן יש המקפידים שלא לאכול אגוזים. הטעם המקובל לאגוזים נעוץ בכך שערכם המספרי קרוב לערך של מילה הקשורה בחטא, וכן שהם מרבים ליחה ומפריעים לתפילה. מאחורי כל המנהגים הללו עומדת מגמה אחת: למלא את הלילה בתחושת מתיקות ותקווה.

הסימן הוא הכוונה

חשוב להבין שעיקרם של הסימנים אינו במאכל עצמו אלא בכוונת הלב המתלווה אליו. חכמים לימדו שסימן הוא דבר בעל משמעות, וכאשר אדם אוכל את הסימנים ומכוון את ליבו לבקשה, הוא מעורר את עצמו לתשובה ולתפילה. המאכלים הם כעין תזכורת חיה לערכי היום: ריבוי זכויות, הנהגה נכונה, מתיקות וברכה.

כך הופך השולחן בליל ראש השנה לשולחן של עבודת ה'. בני המשפחה היושבים יחד, אומרים את הבקשות ונותנים את הלב לתוכן, חווים את כניסת השנה לא רק כסעודת חג אלא כתחילתו של מסע רוחני. הסימנים מחברים בין הגוף לנשמה, ומסייעים לאדם לפתוח את השנה בכיוון של עלייה.