ט״ו בשבט — המדריך המלא: ראש השנה לאילנות, מנהגים, ברכות הפירות ושבעת המינים

חמישה עשר בשבט — ט״ו בשבט — הוא "ראש השנה לאילן". אין בו איסור מלאכה ואין בו מצוות מיוחדות מן התורה, אך יש לו משמעות הלכתית חשובה, ונהגו בו ישראל מנהגים של שמחה והודאה על פירות הארץ.

המקור: "ארבעה ראשי שנים הם"

במשנה בתחילת מסכת ראש השנה (פרק א׳ משנה א׳) נאמר: "ארבעה ראשי שנים הם... באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי; בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו". ההלכה נפסקה כבית הלל, ולכן ראש השנה לאילנות הוא בט״ו בשבט.

הגמרא (ראש השנה י״ד ע״א) מבארת את הטעם: בזמן זה כבר יצאו רוב גשמי השנה, והאילנות מתחילים להתמלא בשרף ולהוציא פירות חדשים.

מה המשמעות ההלכתית?

ט״ו בשבט קובע את "שנת" האילן לעניין כמה מצוות התלויות בארץ:

• תרומות ומעשרות — אין מפרישים מפירות של שנה אחת על פירות של שנה אחרת. פירות שחנטו לפני ט״ו בשבט שייכים לשנה הקודמת, ושחנטו אחריו — לשנה החדשה. הדבר חשוב גם כדי לדעת אם השנה היא שנת מעשר שני או מעשר עני.
• ערלה ונטע רבעי — שלוש השנים הראשונות של עץ חדש אסורות באכילה (ערלה), ובשנה הרביעית הפירות קדושים (נטע רבעי). ט״ו בשבט משמש בחישוב השנים לעניין הפירות.

לכן היום הזה הוא קודם כול תאריך בלוח ההלכה של ארץ ישראל — ומכאן הקשר העמוק שלו לארץ ולפירותיה.

אין אומרים תחנון

השולחן ערוך (אורח חיים סימן קל״א סעיף ו׳) מביא שנוהגים שלא ליפול על פניהם בט״ו בשבט. וכן נוהגים שלא לומר תחנון גם בתפילת מנחה שלפניו.

מנהג אכילת פירות

המגן אברהם (סימן קל״א ס״ק ט״ז) כותב: "נוהגין האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות" בט״ו בשבט. נהגו במיוחד לאכול מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ולטעום פרי חדש כדי לברך עליו "שהחיינו".

בקהילות רבות, ובעיקר בקהילות הספרדים ועדות המזרח, נוהגים לערוך "סדר ט״ו בשבט" — סעודת פירות בליווי פסוקים, מאמרי חז״ל ושירה, על פי הסדר שבספר "פרי עץ הדר". יש הנוהגים להוסיף מעט פירות מכל הסוגים, ויש המקפידים על שלושים מיני פירות.

שבעת המינים

התורה משבחת את ארץ ישראל בשבעה מינים (דברים פרק ח׳ פסוק ח׳): "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" — ו"דבש" הוא דבש תמרים. נהוג לאכול בט״ו בשבט מפירות שבעת המינים, וכן ממאכלים מחיטה ומשעורה.

סדר הברכות וקדימה

מי שלפניו כמה מיני פירות שברכתם "בורא פרי העץ", מברך על אחד מהם ופוטר את כולם. אם יש לפניו מפירות שבעת המינים, יש להקדים לברך עליהם. ובין שבעת המינים עצמם, הסדר הוא לפי סמיכותם למילה "ארץ" שבפסוק: זית, תמר, ענבים, תאנה, רימון (שולחן ערוך אורח חיים סימן רי״א סעיף ד׳). בדיני קדימה יש פרטים נוספים — כגון פרי חביב ופרי שלם — ומי שרוצה לדקדק ילמד את הסימן בפנים או ישאל מורה הוראה.

על פרי חדש שלא אכל ממנו בעונה זו מברכים "שהחיינו" (שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ה סעיף ג׳).

ברכה אחרונה

מי שאכל כזית מפירות שבעת המינים מן האילן — ענבים, תאנים, רימונים, זיתים או תמרים — מברך ברכה אחרונה "על העץ ועל פרי העץ". על שאר הפירות מברכים "בורא נפשות". ואם אכל משני הסוגים, מברך את שתי הברכות — מעין שלוש ו"בורא נפשות" (ראה שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״ח). כדי להתחייב בברכה אחרונה צריך לאכול כזית בתוך זמן "כדי אכילת פרס".

זהירות: בדיקת פירות מתולעים

פירות יבשים — תאנים, תמרים, צימוקים ושאר פירות מיובשים — נגועים לעתים קרובות בחרקים ותולעים. איסור אכילת שרצים חמור מאוד בתורה, ולכן יש לבדוק את הפירות היטב לפני האכילה, או לקנות פירות בהשגחה מהודרת שנבדקו. אין זה ראוי שמנהג של שמחה יביא לידי מכשול.

תפילה על אתרוג כשר

בספר "בני יששכר" (מאמרי חודש שבט) מובא מנהג להתפלל בט״ו בשבט שיזכה האדם לאתרוג כשר ומהודר לחג הסוכות. מנהג זה נפוץ בקהילות רבות.

"כי האדם עץ השדה"

התורה אומרת (דברים פרק כ׳ פסוק י״ט): "כי האדם עץ השדה". חז״ל והמפרשים למדו מכאן שהאדם דומה לעץ: שורשיו הם האמונה, ענפיו הם המעשים, ופירותיו הם המצוות והמעשים הטובים. ט״ו בשבט, כשהאילן מתחיל להתחדש, הוא הזדמנות להתחדשות אישית ולהודאה לבורא על פירות הארץ הטובה.

שאלות נפוצות

האם יש איסור מלאכה בט״ו בשבט? לא. זהו יום חול לכל דבר, אלא שאין אומרים בו תחנון ונוהגים בו מנהגי שמחה.

האם צריך לאכול דווקא פירות מארץ ישראל? אין חיוב, אך נהגו לחבב את פירות הארץ, ובמיוחד את פירות שבעת המינים שנשתבחה בהם.

מתי חל ט״ו בשבט השנה? תאריך ט״ו בשבט משתנה בכל שנה בלוח הלועזי; אפשר לראות את התאריך המדויק בעמוד ט״ו בשבט באתר.

המאמר נועד ללימוד ולהיכרות עם הדינים והמנהגים. לשאלות מעשיות — יש לפנות למורה הוראה.