סיום ספר תהילים — מנהגים ותפילת הסיום

סיום ספר תהילים, בין אם של יחיד שהשלים את אמירת כל הספר ובין אם של חבורה, נחשב לדבר חשוב שראוי לעמוד עליו. כשם שעורכים סיום על מסכת תלמוד, כך נהגו רבים לציין את סיום ספר תהילים בתפילה מיוחדת ולעיתים אף בהתכנסות. נבאר את המנהגים בעניין זה.

מעלת השלמת הספר

השלמת ספר שלם של דברי קודש היא דבר שיש בו שמחה של מצווה. ספר תהילים, שהוא תפילת דוד המלך לדורות, השלמתו מצרפת את האומר לכל המזמורים כאחד ומעלה את אמירתו. לפיכך נהגו לציין את הסיום ולא להניחו לעבור כדבר שבשגרה.

תפילת הסיום

בספרי התהילים מודפסת תפילה מיוחדת הנאמרת בסיום הספר, שבה מבקש האומר שתתקבל אמירתו לרצון, ומזכיר את זכות דוד המלך ואת כוח המזמורים. נוסחים אלו ארוכים ומפורטים, ויש בהם בקשות לכלל ולפרט. הם אינם ברכה הטעונה שם ומלכות, ולכן אפשר לאמרם או להשמיטם לפי הצורך, וגם לבחור נוסח מתאים למטרה.

• תפילת סיום מיוחדת מודפסת בספרי תהילים.
• אפשר להוסיף בקשות אישיות בלשון האומר.
• נהגו להזכיר את זכות דוד המלך בעת הסיום.

סעודת מצווה בסיום

נחלקו המנהגים אם סיום ספר תהילים נחשב לסיום שעושים עליו סעודת מצווה כסיום מסכת. יש שנהגו לערוך התכנסות וכיבוד בסיום הספר בחבורה, ובמיוחד כשאומרים אותו לזכות מסוימת או לעילוי נשמה. אחרים אינם נוהגים בכך. בעניין זה אין הכרעה אחת, וכל קהילה נוהגת כמנהגה.

סיום לעילוי נשמה

רבים נוהגים לסיים ספר תהילים לעילוי נשמת נפטר, ובמיוחד בימי האבל, ביום השנה, או בשבעה. בסיום זה מזכירים את שם הנפטר ומבקשים מנוחה לנשמתו. יש בכך זכות גדולה לנפטר, שכן אמירת דברי קודש לזכותו מעלה את נשמתו. נהגו לומר אחר הסיום קדיש אם יש מניין, בהתאם למנהג המקום.

החוזר ומתחיל מיד

מנהג נאה הוא שהמסיים ספר אינו מניחו, אלא חוזר ומתחיל מיד את תחילתו, להראות שאין דברי הקודש פוסקים. רבים נהגו כן בסיום ספרי לימוד, וכן ראוי לנהוג גם בתהילים — לסיים ולפתוח מחדש, וכך נמצא האדם דבק תמיד בדברי דוד המלך בלא הפסק.

נמצא שסיום ספר תהילים הוא הזדמנות לשמחה של מצווה ולתפילה, וכל קהילה ויחיד נוהגים בו כמנהגם. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.