מרים הנביאה: האחות שהאמינה בגאולה

מרים הנביאה, אחותם של משה ואהרן, היא דמות של אמונה עיקשת בזמן של ייאוש. בשעה שגזר פרעה להשליך כל בן ליאור, היו שאמרו שאין טעם להביא ילדים לעולם. המסורת מספרת שמרים, ילדה קטנה, אמרה לאביה: גזרתך קשה מגזרת פרעה — הוא גזר על הבנים, ואתה על הבנים והבנות. בזכותה חזרו ההורים זה לזה, ונולד משה.

השומרת על התיבה

כשהושם משה בתיבה על היאור, "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה ייעשה לו" (שמות ב, ד). מרים לא עזבה את אחיה הקטן. כשבת פרעה מצאה אותו, מרים היא שהציעה מינקת — ובכך השיבה את משה אל חיק אמו. אהבת אחות אחת שמרה על גואל ישראל.

השירה על הים

לאחר קריעת הים, "ותיקח מרים הנביאה... את התוף בידה, ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות" (שמות טו, כ). חז"ל אומרים שהנשים הביאו תופים ממצרים מתוך אמונה שיזכו לנסים — וכך היה.

בזכות אמונתן של הנשים הצדקניות יצאו אבותינו ממצרים.

המסר

מרים מלמדת שתקווה היא מעשה אמיץ. כשהכול נראה אבוד, יש מי שממשיכים להאמין, לשמור, להכין תוף לשמחה שעוד תבוא. אמונתה של נערה אחת הצילה משפחה, וזרעה את זרעי הגאולה. לעולם אל תזלזל בכוחו של מי שמסרב לאבד את התקווה.