מקום הנחת תפילין של יד: על הקיבורת ובאיזו יד

מקום הנחת תפילין של יד אינו נתון לבחירה אישית אלא נקבע בהלכה בדיוק רב, שכן הנחה במקום שאינו ראוי עלולה לפסול את קיום המצווה. נבאר את עיקרי הדינים.

על איזו יד מניחים

הכלל הוא שמניחים תפילין על היד הכהה, כלומר היד החלשה. אצל רוב בני האדם זו היד השמאלית, ולכן מניחים על שמאל. מקור הדין נלמד מן הכתוב "וקשרתם... וכתבתם" — מה כתיבה בימין אף קשירה בשמאל, שביד ימין כותבים ובשמאל קושרים.

מקומה המדויק: הקיבורת

מניחים את הבית של תפילין של יד על שריר הזרוע העליון, הנקרא "קיבורת" — הוא הבשר התפוח שבין הכתף למרפק, בחלק הפנימי המוטה כלפי הגוף. אין מניחים על העצם ואין מניחים על המרפק. עיקרי הכללים:

• הבית צריך להיות על השריר, ולא על הגיד או העצם.
• נוהגים להטות מעט את הבית כלפי הצד הפנימי של הזרוע, כך שכאשר היד צמודה לגוף יהיו התפילין מכוונות כנגד הלב, לקיים "והיו הדברים האלה... על לבבך".
• הקשר של הרצועה צריך להיות סמוך לבית.

הידוק הרצועה וכריכתה

לאחר הנחת הבית מהדקים את הרצועה ומברכים, ואז כורכים את הרצועה על הזרוע. מנהג רווח לכרוך שבע כריכות על הזרוע (בין הקיבורת לכף היד), אם כי יש מנהגים שונים במספר ובכיוון הכריכה בין אשכנז לספרד ולחסידים. עיקר הדין הוא הנחת הבית במקומו, והכריכות הן להחזקת הרצועה ולמנהג.

דין איטר יד

מי שהוא איטר — שעושה את כל מלאכותיו בשמאל — מניח תפילין על יד ימין, שהיא אצלו היד הכהה. אך יש בכך פרטים רבים:

• מי שכותב בימין ועושה שאר מלאכות בשמאל, או להפך, הדין תלוי במחלוקת הפוסקים, ויש לברר כל מקרה לגופו.
• מי ששולט בשתי ידיו במידה שווה, דינו מורכב.

מפני ריבוי הפרטים והחשש לברכה לבטלה או להנחה במקום פסול, איטר יד חייב לברר את דינו בדקדוק.

הנחה על בגד או על העור

תפילין של יד יש להניח על העור ממש, ולא על שרוול הבגד. לכן יש להפשיל את השרוול לפני ההנחה. בזה נבדל של יד מן של ראש, ויש לכך טעם בכך שהיד צמודה ללב ועניינה שעבוד פנימי.

הדיוק במקום ההנחה הוא יסוד הכרחי בקיום המצווה, ואדם שאינו בקי בכך עלול לסבור שהוא מקיים מצווה בעוד שהתפילין מונחות שלא כדין. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.