מצוות פריעת בעל חוב לפועל: יסוד דין שכר שכיר בזמנו

אחד היסודות החשובים ביותר ביחסי מעביד ועובד הוא חובת התשלום של שכר העובד בזמנו. התורה החמירה מאוד בענין זה, עד שהמעכב שכר שכיר עובר על מספר איסורים. בדברים הבאים נבאר את שורש הדין ואת חומרתו, על פי הנפסק בשולחן ערוך חושן משפט (סימן של"ט) וברמב"ם (הלכות שכירות פרק י"א).

שורש הציווי בתורה

בתורה מצינו שני מקראות בענין תשלום שכר פועל. בפרשת קדושים נאמר "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר", ובפרשת כי תצא נאמר "ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו". מכאן למדו חכמים שיש חובה חיובית לשלם בזמן, ואיסור לעכב את השכר מעבר לזמנו.

הטעם המפורש בכתוב הוא "כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו" — הפועל סומך על שכרו לפרנסת ביתו, והמעכב מצערו וכאילו נוטל את נפשו. אף שהדין נוהג בכל פועל, גם שאינו עני, התורה גילתה את עומק הצער שבדבר.

ריבוי האיסורים בעיכוב השכר

חכמים מנו את הלאוין והעשה שעובר עליהם המעכב שכר שכיר. נבאר אותם בקצרה:

• מצוות עשה לשלם בזמן — "ביומו תתן שכרו".
• לאו של "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר".
• לאו של "לא תבוא עליו השמש".
• לאו של "לא תעשוק את רעך".
• לאו של "לא תגזול".
• איסור "לא תעשוק שכיר עני ואביון".

אמנם לא על כולם עוברים בכל מקרה, אלא לפי זמן העיכוב וסוג השכירות, אך ריבוי האיסורים מלמד עד כמה חמור הדבר בעיני התורה.

חיוב ממוני וחיוב מוסרי

חשוב להבין שיש כאן שני רבדים. הרובד הראשון הוא החיוב הממוני — בעל הבית חייב את הכסף, וזהו חוב ככל חוב. הרובד השני הוא איסור העיכוב, שאף שהחוב קיים, יש איסור מיוחד בכך שאינו פורע בזמן הקבוע. לכן גם מי שדעתו לשלם בהמשך, אם עבר הזמן ולא שילם, כבר עבר על האיסור.

הרמב"ם מדגיש שאף על פי שעובר באיסור, אין הדבר פוטר אותו מן התשלום, ואדרבה — החוב נשאר עד שיפרע במלואו.

חומרת הדבר בדברי חז"ל

חז"ל הפליגו בחומרת הענין. ערוך השולחן בסימן של"ט מאריך לבאר שאין זה ענין של חסד בלבד אלא חיוב גמור, ושראוי לכל אדם להיזהר בו ביותר, שכן רבים נכשלים בו מתוך חוסר תשומת לב. אדם רגיל לדקדק באיסורים שבין אדם למקום, ואילו באיסור עושק שכר שכיר, שהוא בין אדם לחברו, קל לאדם להקל ראש מתוך טרדה.

לכן יש להשריש את ההכרה שתשלום הפועל אינו טובה שעושים לו, אלא קיום מצוות עשה והימנעות מכמה לאוין. כל המאחר אף ליום אחד מעבר לזמן צריך לדעת שהוא עומד בנקודה של איסור ממש.

סיכום

חובת תשלום שכר שכיר בזמנו היא מהמצוות שבין אדם לחברו שהתורה החמירה בהן ביותר, וכרוכים בה כמה לאוין ועשה. עיקר הטעם הוא צער הפועל הסומך על שכרו, אך הדין נוהג בכל פועל. הזמן המדויק של החיוב ופרטי ההלכה יתבארו במאמרים הבאים, ובכל מקרה מעשי יש לברר היטב את הדין.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.