
פרשת קדושים בקיצור: פרשה שנאמרה בהקהל, "קדושים תהיו" — פרישות וקדושה במותר, מורא אב ואם, מתנות עניים, יושר במסחר ובשכר, "לפני עיוור", "בצדק תשפוט עמיתך", לשון הרע ונקמה, "ואהבת לרעך כמוך", כלאיים, ערלה, "מפני שיבה תקום" ואהבת הגר — עם רש״י והרמב״ן.
פרשת קדושים (ויקרא פרקים י״ט–כ׳) היא אחת הפרשות העשירות במצוות בכל התורה, ורבות מהן עוסקות ביחסים בין אדם לחברו. היא מלמדת שקדושה אינה רק במקדש — היא בשוק, בשדה, במשפט ובדרך שבה מדברים על אחרים.
"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם: קדושים תהיו, כי קדוש אני ה׳ אלוקיכם". רש״י מבאר: מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל — לכל העם יחד — מפני שרוב גופי תורה תלויים בה.
רש״י מבאר: הוו פרושים מן העריות ומן העבירה. הרמב״ן מוסיף יסוד גדול: אפשר להיות "נבל ברשות התורה" — לעשות דברים מותרים, אבל בלי גבול ובלי מידה. לכן ציוותה התורה "קדושים תהיו" — קדש עצמך במותר לך. הקדושה היא לא רק הימנעות מאיסור, אלא גם מידה וטעם בדברים המותרים.
"איש אמו ואביו תיראו, ואת שבתותיי תשמורו". אחר כך — איסור עבודה זרה, ודיני קרבן שלמים. ובשדה — מתנות עניים: "לא תכלה פאת שדך לקצור, ולקט קצירך לא תלקט... לעני ולגר תעזוב אותם" — פאה, לקט, עוללות ופרט.
ובסוף הרצף — "ואהבת לרעך כמוך, אני ה׳". רש״י מביא את דברי רבי עקיבא: זה כלל גדול בתורה. והלל הזקן אמר לגר שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת: "דעלך סני לחברך לא תעביד — זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור" (שבת ל״א ע״א).
איסור כלאיים בבהמה ובזרעים, ואיסור שעטנז — צמר ופשתים יחד. דיני ערלה: פירות העץ בשלוש השנים הראשונות אסורים, ובשנה הרביעית — "קודש הילולים לה׳". איסור ניחוש וכישוף, איסור הקפת פאת הראש והשחתת פאת הזקן, ואיסור כתובת קעקע.
"מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן" — כבוד לזקנים ולתלמידי חכמים. ו"כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם, ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים".
"קדושים תהיו" ו"ואהבת לרעך כמוך" נמצאים באותה פרשה, כי הם אינם שני דברים נפרדים. הדרך להיות קדוש עוברת דרך הדרך שבה אנו מתייחסים לשכיר, לזקן, לגר, ולמי שאנחנו כועסים עליו.
הגמרא (יומא כ״ג ע״א) מבארת את ההבדל: אמר לו "השאילני מגלך", ואמר לו "לא". למחר אמר הראשון לחברו "השאילני קרדומך", ואמר לו: "איני משאילך, כדרך שלא השאלתני" — זו היא נקימה. ואם אמר לו: "הא לך, איני כמותך שלא השאלתני" — זו היא נטירה. אפילו הזכרת העלבון, בתוך מעשה טוב, אסורה.
בתלמוד הירושלמי (נדרים פרק ט׳ הלכה ד׳) מובא משל: אדם שהיה חותך בשר, והכה הסכין את ידו — וכי תחזור היד האחת ותכה את חברתה? כך כל ישראל — גוף אחד הם. מי שנוקם בחברו, דומה למי שנוקם בעצמו. ומכאן הסמיכות: "לא תיקום ולא תיטור... ואהבת לרעך כמוך".
הגמרא (סנהדרין ע״ג ע״א) מלמדת: מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר, או חיה גוררתו, או ליסטים באים עליו — שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר: "לא תעמוד על דם רעך". אהבת הרע אינה רק רגש — היא חובה לפעול.
הסיכום מיועד ללימוד ולהיכרות עם הפרשה; מומלץ ללמוד את הפרשה בפנים עם פירוש רש״י.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק