מצוות 'לא תשנא את אחיך בלבבך' והדרך הנכונה לתוכחה

בהלכות דעות עוסק הרמב"ם גם בדינים שבין אדם לחברו, שהם חלק מהותי מתיקון המידות. אחד היסודות הוא איסור השנאה שבלב, שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך. הרמב"ם מבאר שאיסור זה מיוחד בכך שהוא עניין שבלב — אדם ששונא את חברו בלבו ומסתיר זאת, עובר על לאו זה, אף שלא עשה מעשה.

חומרת השנאה הנסתרת

הרמב"ם מדגיש שדווקא השנאה הנסתרת חמורה, מפני שהיא מתפתחת בלב ומובילה למחלוקות ולפגיעות. כשאדם פוגע בחברו בגלוי, יש סיכוי שיתפייסו; אך כששנאה נסתרת בלב, היא מתעצמת ועלולה לגרום נזק גדול. לכן ציוותה התורה שלא לשמור שנאה בלב.

הדרך הנכונה — תוכחה במקום שנאה

במקום לשמור טינה, מלמדת התורה דרך אחרת: מצוות התוכחה, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך. אם אדם חטא לחברו או פגע בו, הדרך הנכונה היא לבוא אליו ולומר לו על מה שעשה, ולברר את הדברים, ולא לשמור שנאה בלב. כך תינתן הזדמנות לתקן ולהתפייס.

כיצד מוכיחים כראוי

התוכחה צריכה להיעשות בחכמה ובעדינות, כדי שתתקבל ולא תגרום בושה או עלבון. כללים שמנו הראשונים והפוסקים:

• להוכיח בלשון רכה ובנחת, ולא בדרך של ביזיון.
• להוכיח ביחידות, ולא לבייש את החבר ברבים.
• לכוון לתועלת המוּכח, ולא לפריקת כעס.
• לדעת מתי לחדול — אם ניכר שהדברים לא יתקבלו.

הזהירו חכמים מאוד מהלבנת פני חברו ברבים, ואמרו שהמלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. לכן יש להיזהר שהתוכחה לא תהפוך לעבירה חמורה יותר מן הדבר שעליו מוכיחים.

תיקון המידות שבין אדם לחברו

דינים אלו מלמדים שתיקון המידות אינו רק עניין פנימי-אישי, אלא כולל את היחס לזולת. השנאה, הנקימה והנטירה הן מידות רעות שהתורה אסרה, והדרך לתקנן היא בעבודה על הלב — לעקור את הטינה, להעביר על הפגיעות, ולבקש את טובת החבר. אדם המתקן את מידותיו בתחום זה זוכה לאהבת הבריות ולשלום, שהם מיסודות עבודת ה'.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.