מצוות יראת ה' — את ה' אלקיך תירא

לצד מצוות אהבת ה' עומדת מצוות יראתו. נאמר בתורה "את ה' אלקיך תירא" (דברים ו, יג), ומכאן למדו חכמים שמצוות עשה לירוא מה'. הרמב"ם מונה את היראה יחד עם האהבה כמצוות יסוד בהלכות יסודי התורה, ושתיהן יוצאות מאותו שורש של התבוננות בגדולת ה'.

היראה היא יסוד חשוב בעבודת ה', שכן היא המרחיקה את האדם מן החטא. נאמר "ויראת מאלקיך" בכמה מקומות בתורה, על דברים המסורים ללב, ללמד שיראת שמים היא הבלם הפנימי השומר את האדם אף במקום שאין עליו פיקוח של בשר ודם.

שתי דרגות ביראה

חכמי המוסר הבחינו בין שתי דרגות עיקריות של יראה:

• יראת העונש — שאדם ירא מפני העונש על העבירה, ומפני הפסד השכר. זו מדרגה התחלתית, ואף היא חשובה ומועילה למנוע אדם מן החטא.
• יראת הרוממות — שאדם ירא ובוש מפני גדולת ה' ורוממותו, מתוך הכרה בעצמת הבורא ובאפסיות עצמו לפניו. זו המדרגה הגבוהה, והיא היראה האמיתית שאליה ראוי לשאוף.

יראת העונש היא שער הכניסה, אך יראת הרוממות היא התכלית. אדם מתחיל מיראת העונש, ומתוך עבודה ולימוד מגיע ליראת הרוממות הצרופה.

הדרך אל היראה

כשם שהאהבה נולדת מן ההתבוננות, כך גם היראה. הרמב"ם כותב שכאשר אדם מתבונן במעשי ה' הגדולים והנפלאים, ורואה מהם את חכמתו שאין לה ערך, מיד הוא אוהב, ועם זאת "וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות". כלומר, אותה התבוננות עצמה מולידה גם אהבה וגם יראה: אהבה מגדולת החכמה, ויראה מן ההכרה בקטנות האדם לפני הבורא.

היראה כשמירה מן החטא

היראה אינה מטרה לעצמה בלבד, אלא יש לה תפקיד מעשי מרכזי: שמירת האדם מן העבירה. כשאדם זוכר תמיד שה' רואה את מעשיו ובוחן את לבו, נמנע הוא מן החטא אף בסתר. נאמר "שיויתי ה' לנגדי תמיד", ופסוק זה נדרש כיסוד גדול בעבודת ה' וביראתו, שראוי לאדם לשוות תמיד לנגד עיניו שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים.

השולחן ערוך פותח את חלק אורח חיים בעניין זה ממש, שראוי לאדם להתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, ומביא את היסוד של 'שיויתי ה' לנגדי תמיד' כעיקר גדול בתורה ובמעלת הצדיקים. נמצא שיראת ה' היא הבסיס המעשי לכל ההתנהגות הנכונה.

איזון בין אהבה ליראה

עבודת ה' השלמה דורשת שילוב של אהבה ויראה. אהבה לבדה עלולה להוביל לקלות ראש ולחוסר כובד, ויראה לבדה עלולה להוביל לעצבות ולריחוק. השילוב הנכון הוא שהאדם יעבוד את ה' מתוך אהבה עם יראת הרוממות, כך שתהא עבודתו מתוך שמחה וקרבה, אך גם מתוך כבוד ואימה. חכמים אמרו "עבדו את ה' בשמחה" ולצד זה "וגילו ברעדה", ללמד על השילוב הזה.

נמצא שמצוות יראת ה' היא יסוד מרכזי בעבודת הבורא. היא מתחילה ביראת העונש ומתעלה ליראת הרוממות, נולדת מן ההתבוננות בגדולת ה', ושומרת את האדם מן החטא. יחד עם האהבה היא מהווה את שני עמודי התווך של החיים על פי התורה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.