מצוות ביקור חולים למעשה — כיצד מקיימים חסד עם החולה

אחת ממצוות החסד היפות שבתורה היא ביקור חולים. אמרו חכמים שהיא מן המצוות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. אך מעבר להיותה מצווה, יש בה חכמה מעשית רבה — כיצד לבקר נכון, מתי, ומה לומר. במאמר זה נעסוק במצווה, במעלתה ובאופן קיומה.

מקור המצווה ומעלתה

מצוות ביקור חולים היא בכלל מצוות ׳והלכת בדרכיו׳ — ללכת בדרכי הבורא ולהידמות למידותיו. אמרו חכמים שהקדוש ברוך הוא בעצמו ביקר חולים, שנגלה אל אברהם אבינו ביום השלישי למילתו, כשהיה חלש וכואב. הרי שהמבקר חולים הולך בדרכי הבורא ממש. אמרו עוד שהמבקר חולה נוטל אחד מששים מחוליו, ומקל בכך על סבלו.

הבורא מבקר חולים

המקור העמוק למצווה הוא ההליכה בדרכי הבורא. ׳מה הוא מבקר חולים, אף אתה בקר חולים׳. יש בזה מעלה כפולה — גם חסד עם הזולת, וגם דמיון לבורא והליכה בדרכיו. אמרו חכמים שהשכינה שורה למעלה מראשותיו של חולה, ולכן אין לשבת על מיטתו במקום גבוה ממנו, אלא לשבת בנמיכות מתוך יראת כבוד השכינה השורה עליו. הביקור אינו מעשה של חסד בלבד, אלא מפגש עם מקום שהשכינה נמצאת בו.

תכלית הביקור — סיוע ותפילה

מצוות ביקור חולים אינה רק נוכחות, אלא כוללת שתי תכליות מרכזיות:

• סיוע מעשי — לבדוק מה חסר לחולה, לסייע בצרכיו, ולדאוג לרפואתו ולנוחותו. אמרו שעיקר המצווה הוא לראות מה צריך החולה ולעשות עבורו.
• תפילה עליו — המבקר צריך להתפלל על החולה. אמרו חכמים שכל המבקר חולה ואינו מבקש עליו רחמים לא קיים את המצווה. נהגו לומר ׳המקום ירחם עליך בתוך שאר חולי ישראל׳.

הדרך הנכונה לבקר

חכמים לימדו כללי חכמה בביקור חולים: אין לבקר בשלוש שעות ראשונות של היום, שאז החולה חש טוב יותר ואין דואגים לו, ולא בשלוש אחרונות שאז מצבו קשה ומתייאשים ממנו — אלא בזמן המתאים לחולה. אין להטריח את החולה או להלאותו בדיבורים מרובים, ויש לקצר אם הוא עייף. יש לשבת בגובה מתאים, ולדבר דברי עידוד ותקווה ולא דברים המייאשים.

כל המבקר את החולה נוטל אחד מששים בצערו.

הרפואה הנפשית שבביקור

מעבר לסיוע המעשי ולתפילה, יש בביקור חולים כוח ריפוי נפשי של ממש. חולה השרוי בכאב ובבדידות, ומרגיש שנשכח, נופל ברוחו, ורוחו הנפולה מכבידה על גופו. לעומת זאת, חולה המרגיש אהוב ומוקף בדואגים לו, מתחזק ברוחו, ומצב רוחו הטוב מסייע לרפואתו. הרופאים והחכמים כאחד הכירו בקשר שבין הנפש לגוף, ולכן על המבקר להיכנס בסבר פנים יפות ובחיוך, ולהעניק לחולה כוח נפשי להתמודד.

הכוח שבנוכחות

לעיתים החולה זקוק יותר מכל לתחושה שאינו לבד. עצם הנוכחות של המבקר, ההקשבה והאכפתיות, מעניקות לחולה כוח נפשי להתמודד עם מחלתו. לפעמים אין צורך במילים רבות — עצם הישיבה לצד החולה והקשבה לו שוות יותר מכל דיבור. יש להיכנס בפנים שמחות ולא נפולות, ולהזכיר לחולה שהוא אהוב ושדואגים לו.

ביקור חולים בזמננו

בימינו, לצד הביקור הפיזי, אפשר לקיים חלק מן המצווה גם בטלפון או בשליחת דברי עידוד, בפרט כשאי אפשר לבקר. אך אין זה כביקור פנים אל פנים, שיש בו את מלוא כוח המצווה. יש להתחשב במגבלות בתי החולים ובמצב החולה, ולפעמים העזרה הגדולה ביותר היא סיוע לבני המשפחה המטפלים והנושאים בעול.

למעשה

• יש לבקר בזמן המתאים לחולה, ולא להטריחו.
• יש לברר מה צריך החולה ולסייע בפועל.
• יש להתפלל על החולה, ולהזכירו בתפילה בשמו ושם אמו.
• יש לעודד ולחזק, ולהיכנס בסבר פנים יפות.

מן המצוות שאין להן שיעור

ביקור חולים נמנה במשנה בין הדברים שאין להם שיעור, ושאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. אין למצווה זו גבול או מידה — כל ביקור וכל סיוע מוסיפים במצווה. אמרו חכמים שאין ביקור חולים תלוי במעמד או ביחס, וגדול מבקר את הקטן, והקרוב מבקר את הרחוק. אף מי שאינו יכול לבקר בגופו, יכול לסייע בתפילה, בעזרה לבני המשפחה, או בדאגה לצרכי החולה, וכל אלו בכלל המצווה.

הביקור כחיזוק הקהילה

מצוות ביקור חולים מבטאת את ערבותם ההדדית של בני ישראל זה לזה. כשחבר קהילה חולה, מתגייסת הקהילה כולה — מבקרים אותו, מתפללים עליו, מסייעים למשפחתו ומבשלים עבורם. יש בזה חיזוק עצום של הקשר בין בני הקהילה, ותחושה שאיש אינו לבד בצרתו. אמרו חכמים ׳כל ישראל ערבים זה לזה׳, ומצוות ביקור חולים היא אחד הביטויים היפים של ערבות זו הלכה למעשה, המחברת לבבות ומחזקת את הכלל.

רגישות בזמן ובאופן

המבקר צריך לנהוג ברגישות רבה. יש חולים המעדיפים לבד, ויש הזקוקים לחברה. יש לברר עם המשפחה מהו הזמן המתאים, ולא להטריח את החולה בשעות מנוחתו או טיפולו. אין להאריך בביקור מעבר לנוח לחולה, ואין לדבר עמו על מחלתו יותר מדי או לספר לו סיפורי חולי מדאיגים. הרגישות הזו היא חלק מהותי מן המצווה — הביקור צריך להיטיב לחולה, לא להכביד עליו.

נטילת חלק מן החולי

אמרו חכמים שכל המבקר את החולה נוטל אחד מששים מחוליו. יש בזה רמז עמוק — הביקור אינו רק מעשה חיצוני, אלא יש בו השתתפות אמיתית בסבל החולה, המקלה עליו ממש. כשאדם משתתף בצער חברו, נושא עמו מעט מן העול, ובכך מפחית את משאו. עם זאת, אמרו שאין הדבר אמור אלא במי שאוהב את החולה כנפשו ומשתתף בצערו באמת. משום כך ראוי לבקר מתוך אכפתיות ולב שלם, ולא כמצוות אנשים מלומדה, שכן דווקא האהבה וההשתתפות הכנה הן שנוטלות מן החולי ומקלות על הסובל.

ביקור חולים הוא חסד המשלב מעשה, תפילה ונחמה. המבקר הולך בדרכי הבורא, מקל על סבל החולה, ומעניק לו כוח להתמודד. אשרי המקיים מצווה זו כראוי, בחכמה וברגישות, שהוא אוכל מפירותיה בעולם הזה, וקרנה קיימת לו לעולם הבא.