כשרות הכלים החדשים: דין טבילת כלים שנקנו מגוי

מצוות טבילת כלים נוהגת בכלים העשויים מתכת או זכוכית הנקנים מגוי ומשמשים לאכילה ולשתייה. שורש הדין הוא שכלי העובר מרשות הגוי לרשות ישראל צריך טבילה במקווה או במעיין כדי להכניסו לקדושת ישראל. דין זה נפרד לחלוטין מהכשרת כלים מבליעת איסור — הטבילה אינה באה לנקות מטעם אלא לקדש את הכלי.

שורש הדין ומקורו

חכמים למדו את חיוב טבילת הכלים מן הפסוקים העוסקים בכלי מדין שנלקחו במלחמה, ושם נאמר שיש להעבירם במים. מכאן שכלי סעודה הבאים מרשות גוי טעונים טבילה. יש הסוברים שחיוב כלי מתכת הוא מדאורייתא, וכלי זכוכית מדרבנן מפני שדינם כמתכת בכך שניתנים להתכה.

אילו כלים חייבים בטבילה

• כלי מתכת המשמשים לאכילה ושתייה, כסירים, מזלגות, סכינים וצלחות מתכת — חייבים בטבילה ובברכה.
• כלי זכוכית — חייבים בטבילה, ולרוב הדעות בברכה.
• כלי חרס ואבן — פטורים מטבילה, וכלי חרס המצופה זכוכית יש בו דעות.
• כלי פלסטיק ועץ — אינם בכלל החיוב לדעת רבים, ויש מקום לשאול בכלים מורכבים.

כלים הפטורים או שטבילתם בלא ברכה

כלים שאינם משמשים ישירות למאכל, כגון כלים המשמשים לאחסון בלבד או כלים שעדיין צריכים תיקון לפני השימוש, יש בהם דינים מיוחדים. כן כלי שנקנה מישראל אינו טעון טבילה, אך כלי שיוצר אצל גוי ונקנה דרך חנות של ישראל — נחלקו בו, ולמעשה נוהגים לטובלו. בכלי שיש ספק בחיובו, טובלים בלא ברכה.

אופן הטבילה

הטבילה נעשית במקווה כשר או במעיין, ויש להקפיד שכל הכלי ייכנס למים בבת אחת בלא חציצה. לכן יש להסיר מן הכלי מדבקות, שאריות דבק וחלודה החוצצים. כן יש לאחוז את הכלי ברפיון כדי שהמים יגיעו לכל מקום, או להטבילו ולשחררו תוך כדי. על כלי החייב בברכה מברכים 'על טבילת כלי', ועל כמה כלים 'על טבילת כלים'.

יש לדעת שטבילת כלים אינה פוטרת מהכשרה כשהכלי בלע איסור, וגם הכשרה אינה פוטרת מטבילה — שני דינים נפרדים הם. בכלים מורכבים העשויים מכמה חומרים, ובכלים חשמליים, יש פרטים רבים הצריכים בירור. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.