הבדלה ופרידה מהשבת — אש ובושם לנפש חלשה

כשם שמקדשים את השבת בכניסתה על היין, כך מבדילים עליה ביציאתה. אמרו רבותינו: "זכור את יום השבת לקדשו — זוכרהו על היין בכניסתו וביציאתו". ההבדלה היא הפרידה מן השבת, ואף היא נעשית על כוס של ברכה.

ארבע ברכות, ארבעה עניינים

בהבדלה ארבע ברכות: על היין, על הבשמים, על האש, וברכת ההבדלה עצמה. כל אחת ועניינה. היין — כדרך כל שמחה וקידוש, על היין. הבשמים — להשיב את הנפש, שחלשה בהסתלק הנשמה היתרה. האש — שבמוצאי שבת נברא האור, כשנתן הקדוש ברוך הוא דעה באדם הראשון להקיש אבנים זו בזו ולהוציא אש.

ועל כן מברכים על האש דווקא במוצאי שבת ולא בשאר ימים, שזהו זמן ברייתה. נהגו להביט בציפורני הידיים לאור הנר, לראות את ההבדל בין אור לחושך — ביטוי חי לברכת "המבדיל בין קודש לחול".

נחמה על הפרידה

הבשמים הם נחמה. במוצאי שבת, כשהנשמה היתרה מסתלקת, חלשה הנפש ועצובה. הריח הטוב משיב את הנפש ומפיג מעט מן העצב. כך הופכת ההבדלה לא רק לפרידה, אלא לנחמה — אנו נפרדים מן השבת, אך נושאים עמנו את בשמיה אל תוך השבוע.

ונהגו ישראל לזמר במוצאי שבת "המבדיל בין קודש לחול", ולברך זה את זה ב"שבוע טוב". הפרידה מן השבת אינה אבל, אלא תקווה — מתוך השבת שעברה, אנו יוצאים אל השבוע מתוך ברכה, ומצפים כבר לשבת הבאה. וכך מלווה אותנו אור השבת אל תוך ימי המעשה, עד שתגיע שבת חדשה ותאיר מחדש את הבית.