דם הקרוש ודם שבביצים — דינים מצויים במטבח

במטבח היהודי מזדמנות שאלות תכופות בדיני דם: ביצה שנמצא בה דם, דם קרוש בבשר, ודם שבעצמות. מאמר זה מבאר את עיקרי הדינים, אך בכל מקרה של ספק יש לשאול, מפני חומרת איסור הדם.

ביצה שנמצא בה דם

לעיתים נמצאת טיפת דם בתוך ביצה. דין זה תלוי במקום הדם ובסוג הביצה:

• בביצה שאינה מופרית — הנפוצה כיום בביצים הנמכרות לאכילה — נטיית הפוסקים שהדם הוא רק פסולת ואינו דם איסור גמור, ולכן יש המקילים להסיר את טיפת הדם ולאכול את השאר.
• בביצה מופרית, או כשיש ספק, נהגו להחמיר ולזרוק את הביצה כולה אם נמצא בה דם.
• למעשה, רבים נוהגים מחמת הספק לזרוק את הביצה כולה, או לכל הפחות להסיר את הדם וסביבותיו ולנהוג כפי הוראת הרב.

מטעם זה נהגו לבדוק ביצים קודם נתינתן לתבשיל, במיוחד כשמכניסים ביצים שלמות לקדרה.

דם קרוש בבשר

דם שיצא מן הבשר ונקרש על פניו — דינו כדם, ויש להסירו. אם נמצא דם קרוש בתוך נתח בשר, יש לבדוק אם הוא דם שפירש ונאסף, ולהסירו קודם הבישול. בשר שנמלח כדין, רוב דמו כבר יצא, אך אם נראה דם קרוש לאחר מכן, יש לחתכו ולהסירו, ולברר אם נצרכת פעולה נוספת.

דם שבעצמות ובמח

בעצמות יש מח, ובו דם. הדין משתנה לפי מצב העצם:

• עצם שיש בה מח אדום הנראה כדם, ושבורה כך שהמח גלוי — דורשת זהירות, מפני שהדם עלול לצאת ולהיבלע בבשר ובתבשיל בשעת הבישול.
• נהגו שלא לבשל עצמות שבורות עם מח אדום יחד עם בשר אחר בלא הכשרה מתאימה.
• עצם שלמה שנמלח הבשר שעליה — יש בה דיני מליחה מיוחדים, מאחר שהמלח אינו חודר דרך העצם.

פרטים אלו דקים, ויש לבררם קודם הכנת מרק עצמות וכדומה.

דם שעל פני הבשר לאחר בישול

לעיתים נראה אודם על פני בשר מבושל. אם הבשר הוכשר כדין קודם הבישול, פעמים שהאודם אינו דם אסור אלא מראה הבשר. עם זאת, אם יש חשש שהבשר לא הוכשר כראוי קודם הבישול, נכנסים לשאלות חמורות, ויש לשאול מורה הוראה כיצד לנהוג בבשר ובכלים.

הוראה כללית לזהירות

הואיל ואיסור הדם חמור, ראוי לבדוק ביצים, להסיר דם קרוש הנראה לעין, ולברר דיני עצמות ומח קודם הבישול. אין להקל בזה מסברה עצמית, אלא לנהוג לפי המקובל ולשאול בעת הצורך.

לסיכום, דם הקרוש שעל הבשר אסור ויש להסירו, ביצה שנמצא בה דם דורשת בירור, ודם שבעצמות ובמח מצריך זהירות בבישול. דינים אלו מצויים במטבח. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.