דיני העדים בבית הדין — "על פי שניים עדים"

יסוד בירור הדין בבית דין הוא העדות. נאמר "על פי שניים עדים או שלושה עדים יקום דבר". בית הדין אינו פוסק על פי השערות והרגשות, אלא על פי ראיות בית-דיניות, ובראשן עדותם של עדים כשרים. דיני העדות הם חלק מרכזי בהלכות דיינים, שכן בהם תלוי בירור האמת.

שניים עדים

על פי דין תורה, דבר מתקיים בעדות שני עדים כשרים. עד אחד אינו מספיק להוציא ממון או לחייב עונש, אך יש לו כוח לחייב שבועה. שני עדים הרואים את המעשה ומעידים עליו בבית דין — דבריהם מתקבלים, ועליהם בית הדין מבסס את פסיקתו.

כשרות העדים

לא כל אדם כשר להעיד. פסולי עדות רבים, ובהם רשעים העוברים עבירות, גזלנים, ומלווים בריבית, וכן קרובי משפחה של בעלי הדין או של העדים זה לזה, וכן בעל דין עצמו ומי שיש לו נגיעה אישית בתוצאה ("נוגע בעדות"). הטעם בקרובים אינו חשד לשקר דווקא, אלא גזירת הכתוב.

• דבר מתקיים על פי שני עדים כשרים.
• עד אחד מחייב שבועה אך אינו מוציא ממון.
• קרובים, פסולי עבירה ונוגעים בדבר — פסולים להעיד.
• העדים נחקרים בבית הדין כדי לברר את אמיתות עדותם.

חובת ההעדה

מי שיודע עדות לחברו ויכול להעיד, מצווה לבוא ולהעיד, שנאמר "והוא עד או ראה או ידע, אם לוא יגיד ונשא עוונו". הכובש עדותו ואינו מעיד, גורם נזק לחברו ועובר עבירה. עם זאת, אין אדם רשאי להעיד אלא דבר שראה או יודע בבירור, ולא דבר ששמע מאחרים, שכן עדות מפי אחרים אינה עדות.

איסור עדות שקר

עדות שקר היא מן העבירות החמורות, ובכלל עשרת הדיברות: "לא תענה ברעך עד שקר". עדים זוממים — שהוזמו, היינו שהוכח שלא היו במקום המעשה — דינם חמור ביותר, ונאמר בהם "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו". התורה רואה בעדות השקר ערעור של יסוד הצדק כולו.

חקירת העדים

בית הדין חוקר את העדים בדרישות ובחקירות, כדי לוודא שעדותם מדויקת ומתואמת. בדיני נפשות החקירה מדוקדקת ביותר, ובדיני ממונות הקלו חכמים בחלק מן החקירות כדי שלא תינעל דלת בפני לווים. כל מטרת החקירה היא להגיע אל האמת ולמנוע עיוות דין על יסוד עדות לקויה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.