ארבע התעניות — צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר ושבעה עשר בתמוז

מלבד תשעה באב, נהגו ישראל בארבע תעניות ציבור הקשורות לחורבן ולגזירות שעברו על העם. אלו הן תעניות 'קלות' בדיניהן ביחס לתשעה באב — אוכלים בהן עד עלות השחר, אין בהן איסור רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל, והן מתחילות מעלות השחר ולא מבערב.

שבעה עשר בתמוז

בשבעה עשר בתמוז אירעו חמישה דברים, ובהם הובקעה חומת ירושלים בחורבן בית שני (ובמקצת המקורות בראשון), ובטל קרבן התמיד. יום זה פותח את ימי בין המצרים, שלושת השבועות עד תשעה באב, שנוהגים בהם מנהגי אבלות.

תשעה באב — ראש לכולן

אף שתשעה באב חמור משאר התעניות, הוא חלק מאותה מערכת. בו חרבו שני בתי המקדש, ועוד צרות. דיניו חמורים: צום מבערב, חמישה עינויים, ואיסורי אבלות. כאן נתמקד בתעניות הקלות, ותשעה באב נדון בפני עצמו.

צום גדליה

צום גדליה חל בשלושה בתשרי, יום שלמחרת ראש השנה, על שם רצח גדליה בן אחיקם שמינהו מלך בבל לנגיד על שארית יהודה לאחר החורבן. ברציחתו כבתה הגחלת האחרונה של ישוב יהודי עצמאי בארץ. כשחל בשבת נדחה הצום ליום ראשון.

עשרה בטבת

בעשרה בטבת סמך מלך בבל על ירושלים והחל המצור שהביא לבסוף לחורבן הבית הראשון. יום זה ייחודי בכך שאינו נדחה — אם היה חל בשבת היה הצום נדחה, אך לפי קביעות הלוח שלנו עשרה בטבת אינו חל בשבת, אך כן יכול לחול בערב שבת, ואז מתענים בערב שבת ממש.

תענית אסתר

תענית אסתר בשלושה עשר באדר אינה מארבע התעניות שמנו הנביאים, אלא זכר לתעניות שצמו בימי מרדכי ואסתר. דיניה קלים יותר, ומקילים בה למי שקשה לו. כשחל שלושה עשר באדר בשבת, מקדימים את הצום ליום חמישי, כדי שלא להתענות בשבת ולא בערב שבת סמוך לסעודת שבת.

• שלוש מן התעניות — נזכרו בנביא זכריה: צום הרביעי, החמישי, השביעי והעשירי.
• הצום מתחיל מעלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים.
• כשחלות בשבת — נדחות ליום ראשון, חוץ מתענית אסתר שמקדימים.

תכלית התעניות

אמרו חכמים שתכלית ימי הצום אינה האבל בלבד, אלא התעוררות לתשובה ובדק בית פנימי. בעתיד יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה. עד אז, ראוי לכל אחד לנצלם לחשבון נפש ולתפילה על גאולת ישראל ובניין הבית.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.