תענית אסתר — מקורה, גדריה ודיני הנכשלים בה

בערב פורים, בי"ג באדר, נוהגים ישראל לצום את תענית אסתר. מאמר זה מברר את מקור התענית, גדריה ודיניה המעשיים, כולל מי פטור ממנה ומה הדין בשנים שאי אפשר לצום בזמנה.

מקור התענית ועניינה

תענית אסתר היא זכר לתעניות ולזעקה של ישראל בימי מרדכי ואסתר, בעת שעמדו על נפשם להילחם באויביהם ביום שלושה עשר באדר. כן יש שקשרו אותה לצום שגזרה אסתר על ישראל קודם בואה אל המלך. התענית באה ללמדנו שהישועה תלויה בתשובה ובתפילה, ושאף בעת מלחמה וניצחון נשאו ישראל את עיניהם לאביהם שבשמים.

גדר התענית — קלה משאר צומות

תענית אסתר קלה יותר משאר ארבע התעניות (כגון תשעה באב וצום גדליה), שכן עיקרה מנהג. לפיכך הקלו בה הפוסקים יותר, ומי שקשה לו לצום או שיש לו צורך גדול, יש לו על מה לסמוך להקל יותר מאשר בשאר הצומות. עם זאת, אין ראוי לזלזל בה, ומי שיכול לצום מן הראוי שיצום.

מי פטור מן התענית

כמה מן הפטורים העיקריים:

• חולה, אפילו אין בו סכנה, פטור מן התענית, ובפרט בתענית קלה זו.
• זקן או חלש שהצום מזיק לו פטור.
• מי שיש לו צורך רפואי כגון נטילת תרופות, יש להתייעץ כיצד לנהוג.
• חתן בשבעת ימי המשתה ובעלי ברית (אבי הבן, הסנדק והמוהל) — נהגו בהם דינים מיוחדים, ויש לברר את הדין למעשה.

מי שפטור מן הצום אינו רשאי לאכול אכילה גסה ולנהוג בהפקרות, אלא יאכל כפי צורכו בלבד.

כשחל י"ג באדר בשבת

פורים אינו חל בשבת, אך לעתים י"ג באדר עצמו חל בשבת. במקרה זה אי אפשר לצום בשבת, ולכן מקדימים את התענית ליום חמישי, י"א באדר. הטעם להקדמה (ולא לדחייה ליום ראשון) הוא שאין דוחים תענית לאחר הפורים, ועוד שיום שישי הוא ערב שבת וצריך להתכונן לשבת. פרטי הדינים בשנים אלו מבוארים בפוסקים.

סדר היום בתענית

בתענית אסתר אומרים סליחות ו"עננו" כבשאר תעניות ציבור, וקוראים בתורה בשחרית ובמנחה את פרשת "ויחל". התענית מתחילה מעלות השחר ונמשכת עד צאת הכוכבים. רבים נוהגים לתת בה את "זכר למחצית השקל" קודם תפילת מנחה.

הקשר בין התענית לשמחת פורים

אף שאדר הוא חודש של שמחה, אין בתענית סתירה לשמחה, אלא להיפך — היא חלק מהדרך אל הישועה והשמחה. הצום מלמד את היהודי שהשמחה האמיתית באה מתוך תשובה ובטחון בה', וסיומו של הצום הוא בכניסה לשמחת הפורים. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.