אמירת תהילים — מנהג ישראל לעת צרה ולעת רצון

אמירת תהילים היא אחד המנהגים הנפוצים והאהובים בעם ישראל. אין כמעט בית כנסת, חבורה או משפחה שאין בהם מי שנוטל את ספר התהילים ואומר ממנו פרקים, בין בעת שמחה ובין בעת צער. מזמורי דוד המלך הפכו במשך הדורות לשפה שבה פונה היהודי הפשוט אל בוראו, בלשון מקודשת שכבר נאמרה ברוח הקודש.

מקור המנהג ומעלתו

ספר תהילים מיוחס ברובו לדוד המלך, אף שחז"ל מנו בו גם מזמורים שנאמרו על ידי אנשים נוספים כגון משה רבנו ובני קורח. כוחם של המזמורים הוא בכך שהם מבטאים את כל מנעד הרגשות של האדם המאמין: שבח והודאה, בקשה ותחנונים, וידוי וצער, ביטחון ושמחה. מתוך כך נעשה ספר תהילים מקור שאליו פונים בכל מצב נפשי ובכל עת.

בדברי חז"ל ובספרי המוסר והקבלה מובאת מעלה גדולה לאמירת תהילים, ובמיוחד כשהיא נאמרת מתוך כוונה והתעוררות הלב. רבים נוהגים לסיים את כל ספר התהילים בהזדמנויות מיוחדות, ויש המחלקים את ספר התהילים לקבוצות, כך שכל אחד אומר חלק ובין כולם משלימים את הספר כולו ביום אחד.

חלוקת התהילים לימי השבוע ולחודש

נתפשטו בעם ישראל כמה דרכים לחלוקת אמירת התהילים. יש הנוהגים לחלק את הספר לימי השבוע, כך שבמשך שבעה ימים משלימים את כל מאה וחמישים הפרקים. אחרים נוהגים לחלק את התהילים לימי החודש, לפי החלוקה המודפסת ברוב ספרי התהילים, כך שבכל יום בחודש אומרים את הפרקים המיועדים לאותו יום ובסוף החודש מסיימים את הספר כולו.

חלוקות אלה מסייעות לקבוע אמירת תהילים כסדר קבוע בחיים, ולא רק בעת צרה. כך זוכה האדם להתמיד בלימוד ובתפילה, והמזמורים נעשים חלק מחיי היום-יום שלו.

אמירת תהילים בעת צרה

במיוחד נתפשט המנהג לומר תהילים בעת צרה — על חולה, על מי שנמצא בסכנה, או בעת צרת הציבור. כשיהודי שומע על חברו החולה, מנהג נפוץ הוא להתאסף ולומר פרקי תהילים ולבקש רחמים. נוהגים לומר את הפרקים שאותיות שמו של החולה רמוזות בהם, או לומר פרקים מסוימים שנהגו בהם לרפואה.

חשוב לזכור כי אמירת תהילים אינה במקום הרפואה הטבעית אלא לצידה. ההלכה מחייבת לפנות לרופא ולנקוט בכל הדרכים הרפואיות, והתפילה מצטרפת לכך כבקשת רחמים מאת הקדוש ברוך הוא, מקור הרפואה.

חבורות תהילים ובתי כנסת

במשך הדורות נוסדו חבורות רבות של אומרי תהילים. בקהילות רבות נוהגים להקדים ולומר תהילים בבוקר השבת לפני התפילה, ויש המתאספים לאמירת תהילים בערב ראש חודש או בהזדמנויות מיוחדות. חבורות אלו מצרפות את כוח הרבים, שעליו אמרו חז"ל שאינו נמאס לפני המקום.

כוונת הלב מעל הכמות

למרות שיש מעלה בריבוי אמירת תהילים, מלמדים אותנו רבותינו כי העיקר הוא כוונת הלב. עדיף לומר מעט מזמורים מתוך הבנה והתעוררות, מאשר לומר הרבה במהירות וללא כוונה. כדאי להתבונן במשמעות הפשוטה של המילים, להזדהות עם דברי המשורר, ולהפוך את דבריו לתפילה אישית.

אמירת תהילים מחברת את היהודי אל שרשרת הדורות. כאשר הוא אומר את אותם מזמורים שאמרו אבותיו ואבות אבותיו, ושאמר דוד המלך עצמו, הוא מצטרף לתפילת כלל ישראל לאורך כל הדורות. אין פלא שספר תהילים נעשה לספר התפילה האישי של עם ישראל, המלווה אותו בכל מצב ובכל שעה.