איסור גזל — נטילת ממון הזולת שלא כדין

איסור הגזל הוא מן היסודות החמורים בתורה, ונאמר עליו 'לֹא תִגְזֹל'. גזל פירושו נטילת ממון הזולת בלא רשותו, בין בכוח ובין בערמה. חכמים לימדו שחומרת הגזל גדולה ביותר, עד שדור המבול נחתם גזר דינם דווקא בעוון הגזל, אף שהיו מקולקלים בעבירות רבות אחרות.

הטעם לחומרה זו: הגזל הוא עבירה שכל אדם מבין בשכלו את עוולתה, ואין צורך בציווי מיוחד כדי לדעת שהיא רעה. עבירה שאדם עובר עליה אף שמכיר בכיעורה, מורה על קלקול עמוק במידות ובאמונה.

גדרי הגזל

הגזל יכול ללבוש צורות רבות:

• גזל גלוי — נטילת חפץ בכוח מיד בעליו.
• גזל בערמה — נטילת ממון בדרכי מרמה והטעיה.
• גזל קרקע — הסגת גבול ונטילת שטח שאינו שלו.
• עיכוב ממון של הזולת המגיע לו, כגון שכר שכיר.

הכלל הוא שכל החזקת ממון שאינו שלו כדין נכנסת לגדר האיסור, אף אם נראה הדבר קל בעיני הבריות.

אפילו בשיעור פחות משווה פרוטה

הפוסקים דנו האם יש איסור גזל אף בפחות משווה פרוטה. אף שבדיני השבה והעונש יש משמעות לשיעור שווה פרוטה, מצד עצם האיסור הורו רבים שאסור לגזול אף שיעור מועט מאוד. אדם הרגיל ליטול דברים קטנים של הזולת בלא רשות, כגון להשתמש בחפצי חברו בלי לשאול, מתרגל לזלזל בממון הזולת ועלול להגיע לגזל גמור.

חובת ההשבה והתשובה

הגוזל אינו יכול לכפר על עוונו בתשובה בלבד, אלא חייב להשיב את הגזלה לבעליה. כל זמן שהגזלה בידו, אין תשובתו שלמה. כמה כללים בעניין ההשבה:

• החובה היא להשיב את החפץ עצמו אם הוא קיים.
• אם החפץ אבד או נשתנה, יש להשיב את דמיו.
• אם אין הגזלן יודע ממי גזל, יש לו לעשות בכך צרכי רבים, כדרך שהורו הפוסקים.

חומרה מיוחדת יש בכך שאדם הנהנה מממון גזל, אף בלא שגזל בעצמו, צריך זהירות, וכל שכן מי שקנה ביודעין חפץ גזול.

הרחקה מאבק גזל

חכמים הזהירו להתרחק לא רק מן הגזל הגמור, אלא אף מדברים הקרובים אליו, הנקראים 'אבק גזל'. כגון לקחת הלוואה מן הזולת בלא רשות מתוך הנחה שיסכים, או ליהנות מנכסי חברו באופן שאינו ברור שהוא מוחל עליו. הירא את דבר ה' מתרחק מכל ספק גזל, ואינו נהנה אלא ממה שברור לו שניתן לו ברצון בעליו.

היושר בממון הוא אבן בוחן לאמונת האדם. מי שנזהר בממון הזולת כבממונו שלו, מראה שהוא מאמין שהכל מאת ה', ואין לו צורך ליטול את אשר אינו שלו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.