אונאת דברים — כוחו של איסור הצער בדיבור

מן הפסוק 'אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו' למדו חכמים שני סוגי הונאה: אונאת ממון ואונאת דברים. אונאת דברים פירושה לצער את הזולת בדברים, להכאיב לו במילים, או לומר לו דברים הפוגעים בכבודו ובנפשו. למרבה הפלא, קבעו חכמים שאונאת דברים חמורה מאונאת ממון.

הטעם לחומרה זו: בעוד שהונאת ממון פוגעת בכיסו של אדם וניתנת להשבה, אונאת דברים פוגעת בגופו ובנפשו ואינה ניתנת להשבה. כמו כן, אונאת ממון נמסרת להשבה ביד בית דין, אך אונאת דברים אין לה תקנה גלויה.

דוגמאות לאונאת דברים

חכמים מנו דוגמאות מאלפות לאיסור זה:

• להזכיר לבעל תשובה את מעשיו הקודמים.
• להזכיר לגר את מעשי אבותיו.
• לומר לאדם שמתייסר ביסורים שהדבר בא לו בגלל חטאיו, כדרך שאמרו חברי איוב.
• לשאול את המוכר 'בכמה חפץ זה' כאשר אין לאדם כל כוונה לקנות, ובכך לצערו לחינם.
• לכוון את הזולת לאדם שאינו יכול לעזור לו, ולשלוח אותו לריק.

הכלל העולה הוא שכל דיבור שמטרתו או תוצאתו הוא צער הזולת, שלא לצורך מותר, נכלל באיסור.

חומרת הפגיעה בלב

חכמים הדגישו שהפוגע בחברו בדברים פוגע במקום שאי אפשר לרפא בקלות. נאמר שכל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה, כלומר שצעקת הנעלב מתקבלת במהרה לפני הקדוש ברוך הוא. דבר זה מלמד על חומרת העניין, שכן הפוגע צפוי לעונש מהיר.

במיוחד הוזהרו בני אדם להיזהר בכבוד בני ביתם, שכן הם קרובים אליהם ופגיעתם מצויה, וצערם קרוב לבוא לפני המקום.

מתי מותר לדבר דברים קשים

יש מצבים שבהם דיבור קשה אינו אסור, ואף נחוץ:

• תוכחה לשם שמים, הנאמרת מתוך אהבה וכוונה לתקן, ולא כדי לצער.
• דברים הנדרשים לצורך הדין והאמת, כגון עדות או בירור.
• הגנה על הזולת מפני נזק, כאשר אין דרך אחרת.

אולם גם במקרים אלו צריך אדם לבחון את ליבו: האם כוונתו לתועלת אמיתית או שמא מסתתרת בה נטייה לפגוע. ההבחנה דקה, וצריכה זהירות וכנות.

הזהירות בדיבור כעבודת מידות

איסור אונאת דברים מלמד עד כמה הדיבור הוא כלי רב עוצמה. במילה אחת ניתן לרומם אדם או לשבור אותו. בעלי המוסר הורו להרגיל את האדם לדבר בנחת ובכבוד, לשקול את דבריו לפני אומרם, ולהימנע מכל אמירה שיש בה עקיצה או השפלה. מי שזוכה לשמור על לשונו זוכה לכבוד ולאהבה, ומקיים בכך מצוות עשה ולא תעשה כאחד.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.