אהבת ישראל — כלל גדול בתורה

כלל גדול בתורה

על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" אמר רבי עקיבא: זה כלל גדול בתורה. אמירה מרחיקת לכת — מבין כל מצוות התורה, דווקא אהבת הזולת נבחרה ככלל הגדול. וכבר לימד הלל הזקן את הגר שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך — זו כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא, זיל גמור". כל שאר התורה, אמר הלל, היא פירוש והרחבה של עיקרון יסוד זה.

מדוע זכתה אהבת ישראל למעמד כה מרכזי? משום שהיא נוגעת בעצם תכלית הבריאה. הקב"ה ברא עולם של ריבוי כדי שנלמד לתת, להתחשב, להכיר באחר. אדם החי לעצמו בלבד מחמיץ את עיקר הקריאה. אהבת הזולת היא המבחן האמיתי של עבודת ה' — קל לאהוב את הקב"ה הנשגב; המבחן הוא לאהוב את האדם הקרוב, על מגרעותיו.

כמוך — לא יותר, אבל לא פחות

הביטוי "כמוך" מדויק להפליא. התורה אינה דורשת מאיתנו לאהוב את הזולת יותר מעצמנו — דרישה כזו אינה ריאלית ואף אינה רצויה. היא דורשת "כמוך": שנרצה לחברנו את הטוב שאנו רוצים לעצמנו, שלא נשמח באידו, שלא נקנא בהצלחתו, שנכבד את כבודו כפי שאנו רוצים שיכבדו את שלנו.

הרמב"ם פירש שמצווה זו כוללת מעשים מוחשיים: לספר בשבחו, לחוס על ממונו, לבקר בחוליו, לנחמו באבלו, ללוותו. אין זו אהבה מופשטת שבלב בלבד, אלא אהבה שמתורגמת למעשים — לדאגה ממשית לשלומו של הזולת.

גם כשקשה

אהבת ישראל אמיתית נבחנת דווקא במצב הקשה — כשחברנו פגע בנו, כשאיננו מסכימים עמו, כשהוא שונה מאיתנו. התורה מצווה אף על כך: "לא תשנא את אחיך בלבבך". איסור השנאה הכמוסה חמור במיוחד, משום שהיא מכרסמת בלב בשתיקה. ולכן מצווה התורה על הוכחה — "הוכח תוכיח את עמיתך" — לברר את הדברים בגלוי וברוח טובה, ולא לאגור טינה.

וכך גם איסור הנקמה והנטירה. מי שמסרב להשאיל כלי משום שחברו סירב לו אתמול — נוקם; ומי שמשאיל אך מזכיר את הסירוב — נוטר. התורה מבקשת לב נקי, שמשחרר את העלבון ואינו נושא אותו. זו אהבה בוגרת, היודעת למחול.

אחדות מתוך שונות

אהבת ישראל אינה דורשת אחידות. עם ישראל מורכב משבטים, מעדות, מדעות ומדרכים שונות, וכך נברא בכוונה. כשם שאין פרצופיהם של בני אדם שווים, כך אין דעותיהם שוות. האהבה האמיתית אינה מחיקת ההבדלים אלא קבלתם — היכולת לראות באדם השונה ממני בן ברית, חלק מאותה משפחה גדולה.

חכמינו לימדו שבית המקדש השני חרב בעוון שנאת חינם. ומכאן הסיקו רבים שתיקון החורבן הוא באהבת חינם — אהבה שאינה תלויה בתועלת, באהדה הדדית או בהסכמה. לאהוב יהודי משום שהוא יהודי, אח לאותה ברית.

מן הרעיון אל המעשה

כיצד מתרגמים את אהבת ישראל לחיים? בדברים קטנים: בסבר פנים יפות לכל אדם, בדן לכף זכות לפני שאנו שופטים, בנכונות לוותר ולמחול, בשמחה אמיתית בהצלחת הזולת. כל אחד מאיתנו פוגש עשרות אנשים ביום, וכל מפגש הוא הזדמנות לקיים את הכלל הגדול שבתורה.

נסיים בכך שאהבת ישראל אינה רגש בלבד שמחכים שיבוא — היא בחירה ומעשה. כשנבחר שוב ושוב לראות את הטוב בזולת, ולנהוג בו כפי שהיינו רוצים שינהגו בנו, נגלה שהאהבה הולכת וגדלה. וכך, אדם אחר אדם, נבנה את העם ואת העולם שעליהם חלמו אבותינו.