מעלותיה של ארץ ישראל

בפרשיות האחרונות אנו מתוודעים רבות על מעלתה של ארץ ישראל, בהיותה ארץ טובה ומלאת שפע גשמי מיוחד, ואשר נמצאת בהשגחה תמידית של הקב"ה. רצונו העז של משה רבינו להיכנס לארץ, לא היה לחנם, ולשם כך הוא הקדיש לא פחות מחמש מאות וחמש עשרה תפילות שונות, כמנין 'ואתחנן', עד שהקב"ה ציווהו שיחדל מהפצרותיו.

מן הראוי להתבונן בכמה ממעלותיה המופלאות של הארץ, אשר רבים מאתנו זוכים לחונן את עפרה יום יום.

מחיצות עד כסא הכבוד

כתבו המקובלים על פי דברי הזוהר הקדוש, שיש מחיצות המבדילות בין רקיע הנרקע על ארץ העמים לבין רקיע שעל ארץ ישראל, והמחיצות עולות ומגיעות עד כסא הכבוד, ומחמת אותן מחיצות אין רשות לאף אחד משרי שבעים אומות העולם להיכנס לתחום ארץ ישראל ולהזיק לנו. אולם כאשר נגזר על הבית שיחרב, ניתנה רשות לכמה משרי מעלה לפרוץ מבעד למחיצות, וממילא יכלו גם האומות שנמצאות תחת הנהגת אותם שרים, להיכנס לארץ ישראל ולהחריבה.

מדוע לא ירד מן בארץ ישראל?

רבי אברהם אזולאי זקנו של החיד"א, עמד על כך שבארץ ישראל לא ירד מן, שלכאורה במה נגרע חלקה מהמדבר שם כן ירד לחם רוחני זה? ומבאר, שדווקא במדבר שהוא חוץ לארץ, ויש בו אחיזה לממשלת השרים והחיצונים, לכן כל דבר הגדל בה אינו ראוי לקבל את הקדושה, ומפני כך היה צורך להוריד לחם מיוחד מן השמים שאינו בא מגידול הארץ, לא כן בארץ ישראל, עצם הפירות הגדלים בה מקבלים הרוחניות שמתלבשת בהם.

ובספר 'שער החצר' הוסיף עוד, שבשעה שהארץ היתהבקדושתה ומזבח בנוי על תילו, קדושת פירות הארץ וטעמם היו אף גדולים מקדושת המן וטעמו! ועל כן באמת לא היו צריכים תושבי הארץ למן, כי אדרבה, אכילתם היתהמקודשת עוד יותר. וביאר, כי על כך אנו מבקשים בברכת 'מעין שלוש': "ונאכל מפריה ונשבע מטובה", וברור שאין כוונתנו לבקש את ההנאה הגשמית מן המאכלים, כי אם לזכות ולחוש בטעם הרוחני המופלא של פירות הארץ!

מובן כי הקדושה הרבה שבפירות אלו התבטאה גם בגודלם העצום ובשפע המיוחד שלהם, כפי שהעידו המרגלים בהיותם תרים את הארץ, ואף הראו מעט מפירותיה לכלל ישראל. מעניין לציין כי אף זמן רב קודם לכן, כשש מאות שנה קודם ביאת עם ישראל לארץ, ישנו תיעוד מצרי עתיק על הברכה המיוחדת ששרתה בארץ כנען של אותם ימים: "ארץ טובה היא... תאנים בה וענבים, ויין לה רב ממים, דבשה למכביר ושמנה לרוב... אין קצה לכל המקנה".