איך תגרום לעצמך להרגיש טוב?

כולם מחפשים להרגיש טוב. 

הגאולה האמתית היא גאולת הרגש. לגרום לשני להרגיש טוב. אנשים שמחים שהם יודעים שהם עשו טוב. תדבר את שפת הרגש – תגיד להם איך הם גרמו לך להרגיש! 

אנחנו צריכים לפתח את השריר הזה של הפתיחות הרגשית.. -מישהו אמר לך משהו/עשה לך, תגיב: וואו, גרמת לי ממש להתפעמות, לשמחה/להרגיש מדהים. הצד השני יהיה מאושר בתוכו. כולם רוצים להרגיש שצריכים אותם והם מועילים – תגיד לו איך הוא הועיל לך וכמה אתה זקוק לו!

 מסופר על הרב אריה לוין שהיה משבח את עובדי הנקיון ברחוב על כך שהוא "יותר טובים ממני" – שהם מנקים את עולמו של הקב"ה! וזה ממש גרם להם להרגיש תחושה של חשיבות!

נשים לב לפרטים. כמו שאם אתה היית משקיע במשלוח מנות או בעוגה וכדו' למען השני והיית מתאכזב אם חברך לא היה כ"כ מביע הערכה, ומאידך גיסא - כמה היית ממש מתענג לשמוע שהוא שם לב לכל פרט – ככה ממש חובה עלינו לעשות.

אנשים רוצים להיות מחוברים לעוצמה ולאנשים חיוביים שגורמים להם להרגיש טוב עם עצמם. תלמד מאיפה באת (הנשמה מא"ס ב"ה והגוף יליד האבות הק') ומה הכחות שלך ותוכל ללמד גם אחרים ממה הם עשויים. הדרך הטובה ביותר להוכיח מישהו הוא להראות לו שהמעשה שלו לא תואם למהות האלוקית המלכותית שלו. להאמין בטוב האלוקי שלו ולכבד אותו בגלל זה.

תר"יג מצוות מלשון תר (תייר -מחפש) את ה-יג' [גימטריא אהבה/אחד]. המידה ה-יג [הכתר] היא לזכור/לחפש טובות - כולנו הינו תינוקות תמימים לפני שפגעי הזמן פגוע בנו. ממש היינו רוצים שיבינו אותנו מאיזה מקום וכוונה פעלנו (בוודאי לא מתוך רוע).. ככה ראוי לנו לרחם על כולם.. 

דברים אלו נאמרו מתוך הספר 'תומר דבורה', שהמיישם את הדברים ניצול מהמחלה הארורה 'סר-ט[י]נ[ה]. ובנוסף שע"י כך ניתן להפוך אותו לטוב כמובא בתורה רמ"ב בליקוטי מוהר"ן והוא ממש כמו אפקט הפיגמליון.

אנו מתפללים (וגם הבורא) "יכבשו רחמיך את כעסיך" – שאהבה תחליף את הכעס ע"י ההבנה. אני יודע מאיפה הוא פעל כי גם אני בדיוק כזה – כולנו אחד (וכשנתאחד שום דין לא יפעל עלינו – אין יותר כיף ובריא מהביחד). ברגע שאפעיל את המידה הזו מידה כנגד מידה הבורא יתנהג עמי.

יתרה מכך – מצינו שהבורא נכנס לפנים משורת הדין (ק"ו מאבא דוד שהעלה את בנו שרדף אותו אבשלום מגהנום לגן עדן). בזכות שאברהם החזיר טובה תחת רעה לאבימלך שלקח לו את שרה והתפלל עליו - התעברה שרה.

האור יחזקאל [שיחות אלול] מסביר בעניין ה'אין עוד מלבדו', שהחטא האמתי שלנו הוא זה שלא ידענו שגם העברה שעשינו היה ברצונו יתברך, וחשבנו שעשינו משהו נגדו.

הרבי מליוובוויטש מביא בשיחותיו שיהודי הוא חלק אלוקה ממש והוא אחד עם השם יתברך וממילא לא שייך בו שם רע, ואם נמצא – "לא בו הוא האשם".

 "וידע כל פעול שאתה פעלתו" – אנחנו נפעלים על ידו. מישהו בייש אותי? הבורא שלחו כדי להציל אותי.. מעתה אין לי בכלל להתייחס לשליח משולל הבחירה שעשה לי טובה בעקיפין [שינוי הסתכלות]. 

אף אחד לא עושה רע באמת (שהרי הכל לטובה מאת הבורא). לדון תמיד לזכות – ככה מהשמיים ידונו אותך! הוא ההשקתפות שלך אומר הבעל שם טוב. הגיבור שבגיבורים זה ההופך שונאו לאוהבו [אבות דרבי נתן כג] וכל זה ע"י ההבנה הזאת.

לאחר שאני יודע שהרע [הקליפה החיצונית] שלו לא רלוונטית והוא טוב גמור - בן מלך, ממילא אני נותן לו את מלא תשומת הלב וההקשבה, מלוא הנוכחות – את עצמי, כראוי לשני בני מלכים. (כל שאינו מבקר את החולה הרי זה שופך דמים – שהמבקר מסלק מעל החולה חלק מהמחלה.

" והעלה ארוכה" אומרים בתפילה – האור שלך – ההוייה שלנו מרפאת ע"י הנוכחות. נהיה קשובים ורגישים לניגון של השני – הכאב שמסתתר מאחורי המילים (המוטיב החוזר שלו - הפזמון). אדם שנותן את עצמו לאחר גם כשקשה לו, מתמלא באופן אוטומטי בכוחות ובשמחה.

בכל מקום אפשר [לכוון] להעניק, בכל מקום יש לנו תפקיד, ואלה שהכי צריכים אותנו (בדר"כ בני הבית) – שם מתבצע עיקר תיקון הנתינה.

למה ע"י מאה ברכות ניתן לזכות לרוח הקודש? אתה נותן את מלא ההכרה ותשומת הלב שלך לבורא (שזה תכלית הבריאה – בגין דישתמודעון ליה). ככל שאתה נותן לו יותר אחוזי נוכחות ככה החיים שלך יותר מלאים באלקות.

 הברכות הם כעין תרגיל מיינדפולנס מלאים הכרת הטוב (שמתגמלים את הגוף להפריש 'חומרים' של אושר). הם מאמנים אותנו לשים לב לכמה ברי מזל ואהובים אנחנו – ההפך מהמחשבות הרעות שמראות לנו שליליות.

הבורא הוא הטוב והמטיב ללא תנאי וברא עולמו לגלות טובו ואהבתו – כי אהבה בפוטנציאל היא כביכול דבר לא שלם. על מי הוא יראה רחמנות אם לא יהיו רשעים? איך יוכר יתרון האור ללא חושך?. אין אור ללא כלי (צמצום). אין פה שום דבר אישי ודרמטי, לא מדובר עלינו. ברגע שנהפוך את ה'אני' [אגו – מקור הסבל] ל'אין' [אותם אותיות] – נהיה ה'אין' סוף..

החיים הם סיפור של הסופר המושלם ואנחנו רק מגלמים אותו. כל סוג של משבר [מקום המושב שממנו יוצאים חיים לעולם] יוגדר כ'צמיחה טראומתית' ע"י שנפסיק להתבכיין ונשאל 'מה החוויה הזאת גורמת לי להרגיש, ואיזה כלי/תובנה קבלתי ממנה?'

אנחנו תודעת צופה עם שותפות בהבנה. אנחנו חווים דברים שבעזרתם אנחנו מבינים את הזולת ומסוגלים לאהוב אותו ללא שפיטה או תנאי. אנו גם מצווים להביא ילדים לעולם, שהם המודל שלנו להבנת אהבת הבורא כלפינו. אנחנו הביטוי של האהבה ולכן כל החיים שלנו אנחנו מחפשים אותה. (אנחנו כבר האהבה, והשם המפורש הוא גם אהבה. ואדם בגימטריא הוא שם הויה במילוי אלפין. א-הבה להביא את היחוד.).

מאת מחבר הספר 'רפאה נפשי'. להזמנת הרצאות/פגישת ייעוץ ניתן לפנות לארגון