קרבן העולה: דיניו, מהותו וכליל למזבח

קרבן העולה הוא מן הראשונים שבקרבנות הנזכרים בתורה, ושמו מורה על מהותו — שעולה כולו לגבוה. מתוך כל הקרבנות, העולה היא הקרבן ה"כליל", שאין בו חלק לאדם כלל אלא הכל עולה למזבח. לימוד זה הוא עיוני, להבין את ייחודו של קרבן זה מתוך המקורות.

מהות העולה — כליל לה'

בעוד שברוב הקרבנות יש חלוקה: חלק למזבח, חלק לכהנים ולעיתים חלק לבעלים — בעולה הכל נשרף על גבי המזבח, ואין ממנה אכילה לכהן ולא לבעלים. רק העור ניתן לכהנים. דבר זה מבטא את עניינה: קרבן של מסירות והתבטלות מוחלטת, של עלייה והתקרבות בלא שיור.

ממה באה העולה

העולה באה מן הבהמה הטהורה — מן הבקר, מן הכבשים או מן העזים — וכן יש עולת העוף הבאה מן התורים או מבני היונה. בכל אלו, הזכר הוא הכשר לעולה מן הבהמה. בעולת העוף יש דינים מיוחדים, כגון המליקה בציפורן הכהן במקום שחיטה, כמבואר בתורה ובמשניות.

מתי באה עולה

העולה באה במצבים אחדים:

• עולת נדבה — כשאדם מתנדב מלבו להביא עולה.
• עולת חובה — כגון עולת ראייה ברגלים, ועולות הבאות עם קרבנות אחרים.
• עולת ציבור — כגון התמיד של שחר ושל בין הערביים, שהם עולות ציבור קבועות, ומוספי המועדים.

נמצא שהעולה משמשת הן כקרבן יחיד נדבה והן כקרבן ציבור חובה, ובכך היא רחבה ביותר בשימושיה.

סדר העבודה בעולה

בעולת בהמה נשחטת הבהמה בצפון העזרה, שהעולה היא מקדשי הקדשים. מקבלים את דמה בכלי שרת וזורקים אותו על המזבח. לאחר מכן מפשיטים את העור ומנתחים את הבהמה לנתחיה, ומקטירים את כל הבשר על המזבח. דם העולה ניתן על קרנות המזבח החיצון, שתי מתנות שהן כארבע, כמבואר בזבחים.

טעמי העולה בדברי הראשונים

הראשונים נתנו טעמים שונים לעולה. יש שביארו שכיוון שעולה כולה לגבוה, היא מבטאת תיקון הרהורי הלב והמחשבה, שאף הם דבר שאינו נראה לעין כמו האש העולה. יש שראו בה ביטוי לאהבה ולכיסופים אל הבורא, שהמקריב כמו מוסר עצמו כליל. כל אלו דברי לימוד והתבוננות, ואין בהם הכרעה.

סיכום

קרבן העולה הוא קרבן הכליל, העולה כולו למזבח בלא שיור לאדם, ובא בנדבה ובחובה, ביחיד ובציבור. ייחודו במסירות המוחלטת שהוא מבטא. בלימוד דיניו אנו מעמיקים בהבנת עבודת המקדש, ובמשמעות ההתקרבות אל הבורא בלב שלם.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.