ערב תשעה באב והיום עצמו — סדר התפילה, איכה והקינות

סדר התפילה בתשעה באב נבנה כולו סביב רגש האבל על חורבן בית המקדש. מליל הצום, לאחר תפילת ערבית, ועד תפילת מנחה של היום, נוהגים מנהגי אבלות מובהקים בבית הכנסת ובהתנהגות האישית, כדי לעורר את הלב לבכי ולתשובה.

תפילת ערבית וקריאת איכה

בליל תשעה באב, לאחר תפילת ערבית, יושבים על הקרקע או על ספסל נמוך, ומאירים אור מועט, וקוראים את מגילת איכה בנעימה של בכי ואבל. לאחר הקריאה אומרים קינות. נהגו לקרוא איכה מתוך מגילה, ויש קהילות הקוראות מתוך חומש, וכל מקום כמנהגו.

ישיבה על הקרקע

נהגו לשבת על הקרקע או על כיסא נמוך מליל הצום ועד חצות היום שלמחרת, כדין אבל. לאחר חצות היום מותר לשבת על כיסא רגיל. הישיבה הנמוכה היא מסימני האבלות המובהקים של היום.

• בלילה וביום עד חצות — יושבים על הקרקע או על דבר נמוך.
• מחצות היום ואילך — מותר לשבת כרגיל.
• אין מברכים זה את זה לשלום בתשעה באב, ומי שבירכו אותו ישיב בשפה רפה.

תפילת שחרית והקינות

בשחרית אין מניחים תפילין ואין מתעטפים בטלית, מפני שהם 'פאר', וקוראים בתורה בעניין התוכחה ומפטירים בנבואת הפורענות. לאחר התפילה אומרים קינות רבות, כל קהילה כמנהגה. לאחר אמירת הקינות נוהגים שלא להאריך, ויש המסיימים את הקינות סמוך לחצות.

מנחה — תפילין, טלית ונחמה

בתפילת מנחה של תשעה באב מניחים תפילין ומתעטפים בטלית, מפני שמנהג האבלות החמור הוא בעיקר עד חצות. בתפילת מנחה אומרים 'עננו' ו'נחם' בברכת בונה ירושלים, ובכך מתחילה הנחמה. ביום זה אסור ללמוד תורה אלא בדברים המותרים, שהם דברי תוכחה ואבל, כגון מגילת איכה, ספר איוב, ופרקי החורבן.

הבדלי מנהגים

נוסחי הקינות וסדרן שונים בין קהילות אשכנז וספרד ובין עדות המזרח. גם בעניין מועד הנחת התפילין יש מנהגים, ויש קהילות שנהגו אחרת. כל אדם ינהג כמנהג בית הכנסת שלו וכמסורת אבותיו.

הדרכה מעשית

היום כולו מכוון ללב נשבר ולגעגוע לבניין ירושלים, אך מתוך אמונה ותקווה לגאולה הקרובה. ראוי להתבונן בקינות ובמשמעותן ולא לאומרן כמצוות אנשים מלומדה. שאלות בנוגע ללימוד מותר, אמירת קינות בדרך, או סדר התפילה בנסיבות מיוחדות, מצריכות בירור. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.