מעלת הצדקה — שכרה, סגולתה וכוחה

הצדקה אינה רק מצווה של נתינת ממון, אלא מן המצוות הגדולות והנשגבות שבתורה. חכמינו הפליגו בשבחה ובמעלתה, וייחסו לה כוחות רוחניים עצומים. במאמר זה נעמוד על כמה מן המעלות שמנו חכמים בצדקה, ועל מקומה המרכזי בעבודת ה'.

הצדקה שקולה כנגד כל המצוות

אמרו חכמים שהצדקה שקולה כנגד כל המצוות. מעלה זו מבטאת את מרכזיותה של הצדקה בעבודת ה' — היא כוללת בתוכה את היחס הנכון אל הזולת, את ההכרה שהממון אינו שלנו אלא פיקדון מאת הבורא, ואת מידת החסד והרחמים. מי שמרבה בצדקה מתקן בכך פנים רבות באישיותו ובעולמו.

צדקה תציל ממוות

מן הפסוקים הידועים ביותר הוא "וצדקה תציל ממוות". חכמים דרשו שכוח הצדקה גדול עד כדי הצלה מגזירות קשות. הצדקה מעוררת את מידת הרחמים בשמים, וכשם שאדם מרחם על הזולת, כך מרחמים עליו מן השמים. רבים נהגו להרבות בצדקה בעת צרה, בחיפוש רפואה, ובכל עת שזקוקים לישועה.

• הצדקה מעוררת מידת הרחמים כלפי הנותן.
• היא נחשבת לסגולה להמתקת הדין.
• נהגו להרבות בה בעת חולי וצרה.

אין הצדקה מחסרת

הבטחה מיוחדת נאמרה בעניין הצדקה — שאין אדם מעני מחמת נתינתה. אדרבה, חכמים לימדו שהמעשר מביא עושר, ויש שדרשו על הפסוק "עשר תעשר" — עשר בשביל שתתעשר. זוהי הבטחה ייחודית, ויש שאף התירו לבחון בה את הקדוש ברוך הוא, דבר שאסור בשאר המצוות. הטעם הוא שהנותן צדקה אינו מפסיד אלא מרוויח, שכן הקדוש ברוך הוא משלם לו כנגד מה שנתן ויותר.

הצדקה מקרבת את הגאולה

אמרו חכמים שגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה. כאשר עם ישראל מרבה בחסד ובצדקה, הם מתקנים את העולם ומקרבים את התיקון השלם. הצדקה היא ביטוי לאחדות ולערבות ההדדית שבעם ישראל, ומידות אלו הן יסוד הגאולה. כל מעשה חסד מוסיף אור בעולם ומקרב את הימים הטובים.

הזהירות שלא לפגוע במעלה

למרות כל מעלות הצדקה, יש להיזהר שלא לפגום בה. הנותן ומבזה את המקבל, או הנותן בפנים זועפות, מפסיד חלק ממעלת המצווה. אופן הנתינה — בסבר פנים יפות, בכבוד, ובשמחה — הוא חלק מהותי מן המצווה. חכמים אמרו שהמשמח את לב העני ומדבר אליו דברי ניחומים, מעלתו גדולה אף ממי שנותן ממון בלבד.

כמו כן, הצדקה צריכה להיעשות לשם שמים ולא לשם כבוד והתפארות. הכוונה הטהורה מזככת את המצווה ומעלה אותה. מי שזוכה לתת מתוך אהבת הבריות ורצון אמיתי להיטיב, מקיים את המצווה בשלמותה.

הצדקה כדרך חיים

תכלית כל המעלות הללו היא להביא את האדם לעשות את הצדקה לדרך חיים קבועה. לא נתינה מזדמנת, אלא הנהגה תמידית של חסד ונדיבות. כאשר אדם מרגיל את עצמו לתת בקביעות ובשמחה, הוא מזכך את מידותיו ומקרב את עצמו אל בוראו. זוהי המעלה הגדולה ביותר — שהצדקה תהפוך לחלק מטבעו של האדם.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.