כיצד מפרישים תרומות ומעשרות מפירות וירקות — הסדר המעשי

הפרשת תרומות ומעשרות בזמן הזה נעשית בסדר קבוע, ולאחר אמירת הנוסח חלות כל המתנות על מקומן. נבאר כאן את הסדר המעשי כפי שנוהגים, תוך הקפדה על עיקרי הדין.

שלב ההכנה

תחילה יש לוודא שהפירות חייבים בהפרשה, דהיינו שגדלו בארץ ישראל ושנגמרה מלאכתם, ושעדיין לא הופרשו מהם המתנות. מכינים את כל הפירות במקום אחד, ומפרישים מעט יותר מאחד ממאה מן הפירות — כמות זו תשמש לתרומה גדולה ולתרומת מעשר. נהוג לקחת חתיכה קטנה, מעט יותר מאחוז אחד מכלל הכמות, ולהניחה בצד.

קביעת מקום החתיכה

החתיכה שהונחה בצד צריכה לשמש לשתי תרומות: תרומה גדולה ותרומת מעשר. בנוסח קובעים שאותו חלק מעט יותר מאחד ממאה שבצד החתיכה יהיה תרומה גדולה, ושאר החתיכה תהיה תרומת מעשר. סדר זה מאפשר שכל המתנות שאסורות באכילה יתרכזו באותה חתיכה שתאבד בכבוד.

• מעט יותר מאחוז אחד מסך הפירות — נלקח בצד עבור התרומות.
• מתוך אותה כמות, החלק העליון הקטן הוא תרומה גדולה.
• שאר החתיכה היא תרומת מעשר.
• שאר הפירות (תשעים ותשעה אחוז) נשארים להמשך הסדר של המעשרות.

אמירת הנוסח

לאחר ההכנה אומרים את נוסח ההפרשה המסודר, שבו קובעים היכן כל מתנה. בנוסח מזכירים את התרומה הגדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, ומעשר שני או מעשר עני לפי שנת המחזור. עיקר ההפרשה תלוי בכוונה ובאמירה המייחדת כל מתנה למקומה.

פדיון מעשר שני

בשנים שבהן נוהג מעשר שני, יש לפדותו על מטבע. נהוג שאדם מייחד מטבע מיוחד ("מטבע הפדיון") שעליו פודים, ובנוסח אומרים שמעשר שני יהיה מחולל על שווה פרוטה שבאותו מטבע. כאשר המטבע מתמלא בערך הפדיונות, נוהגים לחללו על מטבע אחר או לאבד את ערכו כדין, על פי הוראת רב.

סיום הסדר וטיפול בתרומה

לאחר אמירת הנוסח, הפירות שנותרו מותרים באכילה. את החתיכה שהונחה בצד, שיש בה תרומה גדולה ותרומת מעשר, אין לאוכלה לפי שהיא קדושה, ובזמננו אין אנו טהורים לאוכלה. נוהגים לעוטפה בכבוד ולהשליכה באופן שלא תתבזה, או לאבדה כדרך כבוד, על פי המנהג ובהוראת רב.

בעניין נתינת מעשר ראשון, כיון שאין לנו לויים מיוחסים בודאות, נוהגים שאין מוציאים אותו בפועל מן הספק, ויש בזה דינים ומנהגים שונים בין הפוסקים. הדבר טעון בירור עם רב, וכן בעניין מעשר עני בשנותיו. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.