מעשר שני ומעשר עני — ההבדל בין שנות מחזור השמיטה

לאחר הפרשת מעשר ראשון, מפרישים מעשר נוסף מן היבול. אולם מעשר זה משתנה לפי שנת מחזור השמיטה: בשנים מסוימות הוא מעשר שני, ובשנים אחרות מעשר עני. ההבחנה חיונית לנוסח ההפרשה הנכון.

מחזור השמיטה — שבע שנים

מחזור השמיטה הוא בן שבע שנים. השנה השביעית היא שנת השמיטה, ויש לה דינים מיוחדים (קדושת שביעית), ובה היבול הגדל כהלכה פטור מן המעשרות. בשש השנים שלפניה נוהגים המעשרות, וההבחנה היא כך:

• שנים א, ב, ד, ה למחזור — נוהג מעשר שני.
• שנים ג, ו למחזור — נוהג מעשר עני.
• שנה ז (שמיטה) — היבול הקדוש בקדושת שביעית פטור ממעשרות.

מעשר שני — קדושתו ופדיונו

מעשר שני קדוש, ומן התורה היו מעלים אותו לירושלים ואוכלים אותו שם בטהרה ובשמחה. מי שקשה לו להעלות את הפירות עצמם, פודה אותם על כסף, ומעלה את הכסף לירושלים וקונה בו מאכלים שנאכלים שם בקדושה. בזמן הזה, שאין בית מקדש, פודים את מעשר השני על מטבע, אך אין אוכלים אותו בירושלים, אלא מאבדים את ערך הפדיון כדין.

סדר פדיון מעשר שני בימינו

נוהגים לייחד מטבע מיוחד שעליו פודים את מעשר השני. בנוסח ההפרשה אומרים שמעשר שני יהיה מחולל (נפדה) על שווה פרוטה שבאותו מטבע. לאחר שהמטבע נתמלא בערך הפדיונות (כלומר עברו פדיונות רבים עד מילוי שוויו), נוהגים לחללו על מטבע אחר או לאבד את שוויו, על פי הוראת רב.

מעשר עני — נתינתו לעניים

בשנות מעשר עני, במקום מעשר שני מפרישים מעשר עני, וניתן לעניים. מעשר עני הוא חולין ומותר באכילה, אך הוא ממון העניים. בזמן הזה, בעניין נתינתו בפועל יש דינים: יש הנותנים אותו לעני ממש, ויש הסוברים שכיון שהוא ספק ("המוציא מחברו"), אין העני יכול לתבעו בודאות, ובכל זאת ראוי להדר לתתו. עצם ההפרשה והקביעה בנוסח מתירה את הפירות.

חשיבות ידיעת השנה

טעות בזיהוי השנה גורמת לנוסח שגוי. אם אומר נוסח מעשר שני בשנת מעשר עני, או להיפך, יש בכך חשש שלא הפריש כראוי. לכן יש לברר בכל שנה, מתוך לוח שנה מהימן או מרב, איזה מעשר נוהג, ולומר את הנוסח המתאים. בלוחות רבים מצוין הדבר במפורש.

פרטי הפדיון והנתינה תלויים בהוראת רב ובמנהג. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.