כיצד כותבים פרוזבול — סדר העשייה והנוסח

לאחר שהבנו מהו פרוזבול ומי זקוק לו, נבאר את אופן עשייתו. הפרוזבול אינו רק מסמך הנכתב, אלא מעמד שבו מוסר המלווה את חובותיו לרשות בית דין.

עיקרו של המעמד — מסירה לבית דין

יסוד הפרוזבול הוא שהמלווה מוסר את שטרות חובו וזכויותיו לבית דין, ובכך החוב נחשב כמסור לרשות הרבים ולא כחוב פרטי. עצם המסירה היא העיקר, והמסמך הכתוב משמש כעדות וכזיכרון לדבר.

הליך הכתיבה הכללי

• המלווה מתייצב או פונה לבית דין של שלושה דיינים.
• הוא מצהיר שהוא מוסר לבית הדין את כל החובות שיש לו, כדי שיוכל לגבותם בכל עת.
• בית הדין מקבל את המסירה, וניתן לכתוב על כך שטר פרוזבול.
• נוסח הפרוזבול כולל את שמות בית הדין ואת הצהרת המוסר.

נוסח הפרוזבול

הנוסח המקובל כולל הצהרה שהמלווה מוסר לדיינים הנזכרים את כל חוב שיש לו, על מנת שיוכל לגבותו בכל זמן שירצה. הנוסחים המדויקים מצויים בספרי ההלכה ובסידורים, ויש הבדלי נוסח בין עדות שונות. לכן ראוי לקחת נוסח מאושר ולא לנסח מדעת עצמו.

זמן הכתיבה

נוהגים לכתוב את הפרוזבול בסוף השנה השביעית, סמוך לערב ראש השנה של השנה השמינית, שכן זהו הזמן שבו עומדים החובות להישמט. יש המקדימים מעט כדי שלא לשכוח, ויש בכך פרטים הראויים לבירור.

האם צריך לפרט את החובות

על פי רוב אין צורך לפרט בשטר כל חוב וחוב בנפרד, אלא די בהצהרה כללית שמוסר את כל חובותיו. עם זאת, חשוב שבעת המסירה יהיו החובות כבר קיימים — שכן אין מועיל פרוזבול על הלוואה שעדיין לא ניתנה.

קרקע אצל הלווה

אחד מתנאי הפרוזבול הוא שתהיה ללווה קרקע כלשהי. כאשר אין ללווה קרקע, יש פתרונות שונים, כגון הקנאת קרקע מועטה. פרטים אלו מורכבים, ולכן ראוי לערוך פרוזבול בהדרכת מורה הוראה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.